משחררות חיצון
המונח "לשחרר מהחיצון" תואר לראשונה בפרק 5 של השאלות הבסיסיות: "אם אדם מאכסן פתוגן, הגוף נהיה רטוב כאשר תנועת הצ'י לחיצון הופכת נוזלים לזיעה. לכן, כאשר הפתוגן נמצא בשלב העור, השתמש בהזעה לשחרר אותו." הטקסט הראשון הידוע שכלל פורמולת צמחים שמגלמות אסטרטגיה זאת היתה העבודה מהמאה ה-3 ה"שאנג חאן לון", שסיפקה חלק מהפורמולות המשפיעות ביותר בקטגורייה זאת כמו Ma huang tang, Gui zhi tang והמשתנות שלהן. הדגש שלה על צמחים חריפים ומחממים כדי להתגבר על חסימות מרוח, קור ולחות הייתה הדעה הרפואית הדומיננטית עד שושלות ג'ין-יואן של המאה ה-12 עד ה-14. חדשנות, עד אז, כללה הרחבה של טווח החומרים שהיו בשימוש כדי לעודד הזעה במקום חיפוש אחר אזורים שונים לישום. זה השתנה במאה ה-12 אם הדגש של "ליו וואן-סו" בפתוגנים של חום, שהוביל לרעיון שחום יכול להתקיים בחיצון ישירות, ולא כתוצאה מתקיעות שנוצרה מקור. שחרור של חום כזה דורש שימוש בצמחים חריפים וקרירים, שלא בהכרח מעודדים הזעה נראית לעין. האסטרטגיות הטיפוליות ופורמולות שנכתבו על ידי מטפלים מהמאה ה-17 וה-18 כגון "ייה טיאן-שי" ו"וו ג'ו-טונג", שמשוייכים לזרם הפתוגנים החמים, היו דוגמאות לגישה זאת. חידושים אחרים שצמחו מתקופת ג'ין ויואן היו השילוב של צמחים משחררי חיצון עם צמחים מחזקים לטיפול בעודף בחיצון ביחד עם חסר של צ'י, דם או נוזלים בפנים, והשימוש בצמחים לשחרר פתוגנים מערוצים ספציפים ואיזורי פני השטח שמיוחסים להם. ייזוע היא הראשונה מבין שמונת שיטות הטיפול שנוסחו על ידי המטפל מהמאה ה-18 "צ'אנג גואו-פנג", מה שמדגיש את חשיבותה הקלינית. ובכל זאת, מטפלים רבים ממשיכים להמעיט בערכה. זה מצער, מכיוון שהסיכויים למנוע התפתחות של מצב רציני תמיד יותר טובים כשההתערבות נעשית בשלב מוקדם של המחלה: "הכי טוב לטפל במחלה בשלב העור והשיער, הכי טוב הבא הוא לטפל בשלב השרירים והבשר, הכי טוב הבא הוא לטפל בשלב הגידים והערוצים(?), הכי טוב הבא הוא לטפל בשלב ששת איברי היאנג, הכי טוב הבא הוא לטפל בשלב חמשת איברי היין. כשמטפלים בשלב חמשת איברי היין, חצי מהמטופלים ימותו וחצי יחיו." (מתוך "השאלות הבסיסיות" פרק 5)
כאשר השפעה פתוגנית חודרת לראשונה את הגוף, היא נוטה ליצור הפרעה של החיצון. הכוונה לשכבות השטחיות של הגוף שמורכבות מהעור והשרירים, אלו מלאות בצ'י המגן של הגוף. עז וחם מטבעו, תפקידו לחמם ולהגן כנגד חדירה אל תוך הגוף על ידי פתוגנים חיצוניים. אם השפעה פתוגנית נתקעת באספקט זה של הגוף היא לא רק מפריעה להפצה הפיזיולוגית הנורמאלית של צ'י ונוזלים שם, אלא גם מעודדת את הגוף להניע יותר צ'י מגן לכיוון החיצון בנסיון לדחוף החוצה את הפתוגן הפולש. מסיבה זאת, הפרעות חיצוניות מאופינות בחום מדיד וצמרמורות (שמעידים על הפרעה בחימום הפיזיולוגי הנורמאלי, בעוד שיאנג מגן בחיצון נוטה לעודף), כאבי ראש וגוף (שמעידים על הפרעה של צ'י ונוזלים ב"הכי יאנג", כלומר החלקים החיצוניים ביותר בגוף), ודופק צף (שמעיד על התנועה של היאנג המגן לכיוון החיצון). הסימפטומים שמשויכים להפרעה בחיצון מעידים על כך שהגוף מנסה בצורה אקטיבית להתגבר על ההפרעה (חסימה) בדינמיקת הצ'י שנגרמת על ידי אחד או יותר מששת ההשפעות הפתוגניות. הטיפול ברפואה הסינית שואף לתמוך בתגובות פיזיולוגיות אלו בעזרת אסטרטגיות שמשחררות את ההשפעה הפתוגנית מהחיצון. למטרה זאת, משתמשים בצמחים קלים, חריפים ומניעים שפותחים חסימות, מפיצים את הצ'י המגן, ומפזרים נוזלים כדי לשחרר השפעות פתוגניות בחזרה לכיוון החוץ. אף אסטרטגיה אחרת לא תמנע מההשפעה הפתוגנית לחדור עמוק יותר לתוך הגוף. לעיתים, אך לא תמיד, התוצאה היא הזעה. סוג הזעה זה מעיד על כך שהחסימה הובסה ושהצ'י והנוזלים יכולים שוב לזרום לפני השטח של הגוף. כמו הזרימה של מים שפורצים סכר, ההזעה יכולה להיות בהתחלה מודגשת, במיוחד אם נעשה שימוש בפורמולה מאוד חריפה ומחממת. לעומת זאת, ההזעה השופעת צריכה להתפוגג במהירות כשהגוף מוצא את האיזון הפיזיולוגי שלו. מסיבה זאת, לעיתים קרובות שחרור חיצון משווה עם יצירת הזעה. אך במצבים רבים בהם פורמולות לשחרור חיצון בשימוש, ההזעה יכולה להיות כמעת בלתי מורגשת, או שהזעה פתולוגית חזקה תתפתח להזעה פיזיולוגית מתונה יותר. זאת מכיוון שהמטרה הסופית של פורמולות אלו היא לא לעודד הזעה, אלא לשחרר ולהשיב סדר לזרימה של הצ'י והנוזלים.
מסלקות חיצון בשלבים המוקדמים
בשלב הראשון של פלישה חיצונית, אדם ירגיש כאילו השכבה החיצונית של ההגנה "הוסרה", מה שגורם לו להרגיש פגיע מאוד למשבי רוח. התחושה הזו נקראת סלידה מרוח (wu feng) וניתן לטפל בה באמצעות חליטה פשוטה של Cong Bai. צמרמורות חזקות יותר מצביעות על כך שהמצב התקדם מעט ושהוא דורש את אחת הפורמולות הנדונות בקטגוריה זו. יש לרשום פורמולות אלה למנה אחת או שתיים בלבד. אם אינן יעילות, נדרשת פורמולה חזקה יותר.
מסלקות רוח קור
הפרעות רוח-קור מאופיינות על ידי חום וצמרמורות (בעיקר צמרמורות), כאבי ראש וגוף, הפרשות צלולות או לבנות (הפרשה מהאף, כיח), ודופק צף. ישנם סוגים רבים של הפרעות רוח-קור וכולם דורשים שימוש בפורמולות המשחררות השפעות פתוגניות ממהחיצון על ידי גרימת הזעה. בהגדרה, כל הפרעות הקור החיצוניות הן עודפות בטבען. בהתאם לתגובת ההגנה של הגוף, ניתן להבדיל בין שני סוגים עיקריים בפועל: נזק קור והתקפת רוח. נזק קור מאופיין בתגובת הגנה חזקה לפתוגן חזק. הקור חוסם את זרימת הצ'י המגן והנוזלים בשכבות החיצוניות של הגוף, וסוגר את המעברים הקטנים והנקבוביות, מה שמונע הזעה; בינתיים, מבחינה פנימית, האילוץ של צ'י מגן ומזין גורם לחום גבוה ולכאבי גוף עזים. מטופלים המציגים דפוס זה דורשים פורמולה הגורמת להזעה בעוצמה. אם התגובה ההגנתית מאופיינת באי-סדר ושיבוש במקום חסימה מוחלטת, היא מכונה התקפת רוח. במקרה זה, למרות שיש הזעה, המצב אינו משתפר. הסיבה לכך היא שהצ'י המגן אינו מסוגל לגרש את הפתוגן. הטיפול עדיין מצריך הזעה, אך הוא חייב להיות מלווה בוויסות והרמוניה מתאימה של הקשר בין הצ'י המגן והמזין כדי שההזעה תשיג את המטרה לגרש את הפתוגן. מרכיבי הליבה של הפורמולות הללו הם צמחים חריפים ומחממים המשחררים את החיצון כגון: Ma Huang, Gui Zhi, Qiang Huo, Zi Su Ye, Fang feng, Jing Jie. הריאות מתמקדות בעור ובפני השטח של הגוף ומנהלות את ההפצה וההבהרה של הצ'י. מחלות חיצון קרות, חודרות לעתים קרובות דרך העור ומשבשות את התפקודים המופנים כלפי מטה של הריאות עם תסמינים כמו שיעול וגודש באף. מסיבה זו, צמחי מרפא שעוזרים לריאות להפיץ ולכוון את הצ'י כלפי מטה, כגון Xing Ren, נכללים לעתים קרובות בפורמולות אלו. מכיוון שלקור יש נטייה לתקוע, מה שעלול להוביל לכאבי ראש וכאבי גוף בגלל תקיעות של האספקט המזין, לרוב נכלול צמחים חמים, חריפים משחררי חיצון ביחד עם אלה שממריצים את הדם ומשחררים את חסימת כלי הדם, כמו Chuan Xiong. נטיית הקור לגרום להתכווצות משפיעה גם על הנוזלים, והופכת אותם ללחות או ליחה. מסיבה זו, נכלול צמחים המייבשים לחות ומתמירים ליחה, כגון Zhi Ban Xia, Chen Pi, Zi Su Zi.
מסלקות רוח חום
הפרעות רוח-חום ממקור חיצוני מאופיינות בחום, הזעה, סלידה קלה מרוח או צמרמורות קלות, כאב ראש, צמא, וכאב גרון. יתכנו גם שיעול או אדמומיות בעיניים. ציפוי הלשון הוא לבן או צהוב במקצת (מצביע על כך שהחום לא חדר עמוק מספיק כדי לגרום לציפוי צהוב לחלוטין), וקצה הלשון עשוי להיות אדמדם מעט (מצביע על כך שהחום כבר נכנס ופוגע בנוזלים). הדופק נוטה להיות צף ומהיר. מבין ארבע הרמות של הבחנת דפוסי המחלה, צורה זו מתאימה לרמת ההגנה, שהיא השטחית ביותר. המרכיבים העיקריים לפורמולות אלה הם צמחים קלים, חריפים ומקררים המשחררים את החיצון, כגון Sang Ye, Ju Hua, Bo He ו-Niu Bang Zi. מכיוון שמחלות פתוגן חום-חם יכולות להתפתח פתאום ולחדור במהירות לרמות העמוקות יותר של הגוף, פורמולות אלה בדרך כלל כוללות צמחים המנקים חום, כגון Jin Yin Hua, Lian Qiao, ו-Dan Zhu Ye, כדי לקטוע תהליך זה. מחלות אלה תוקפות תחילה את הריאות ומשבשות את תפקודי הפיזור והירידה שלהן, לכן הפורמולות מכילות לעתים קרובות צמחים המטפלים בבעיות אלה, כגון Jie Geng ו-Xing Ren. פתוגנים חמים נוטים גם לפגוע בנוזלים, ולכן צמחים המייצרים נוזלים וגם מנקים חום, כמו Tian Hua Fen ו-Lu Gen, משמשים לעתים קרובות בפורמולות לשחרור רוח-חום חיצונית.
מסלקות רוח על רקע חסר
הפורמולות בתת קטגוריה זו מתייחסות למקרים שבהם אדם הסובל מחוסר פנימי נדבק במחלה ממקור חיצוני, והפרעה הנובעת מכך מאופיינת בתסמינים של עודף וחוסר גם יחד. המורכבות של דפוסי מחלה אלה דורשת שימוש בפורמולות שהן עצמן מורכבות, בכך שהן משלבות צמחים המשחררים את העודף מהחיצון עם צמחים המחזקים את החוסר בפנים. זוהי דוגמה אחת לשימוש בשיטה של תמיכה בנורמלי תוך גירוש הפתוגן (fu zheng qu xie). למעט הדפוסים הנדונים כאן, שני סוגי צמחים אלה לעתים נדירות היו משמשים יחד; צמחים מחזקים בדרך כלל מותווים נגד למצבים חיצוניים, כפי שצמחים משחררי חיצון מותווים נגד במקרים של חוסר פנימי. הפורמולציה המסוימת של צמחים במרשמים אלה מבוססת על השאלה האם החוסר הבסיסי הוא של צ'י, דם, יין או יאנג. מטופלים עם חוסר צ'י ויאנג יהיו נוטים להיות אלה שנפלשו על ידי רוח, קור ולחות. מסיבה זו, פורמולות המטפלות במצבים אלה משלבות צמחים חריפים ומחממים המפזרים פתוגנים מהחיצון כגון Ma Huang, Qiang Huo, Fang Feng, או Zi Su Ye עם המחזקים צ'י כמו Huang Qi ו-Ren Shen, או צמחים המחממים את הפנים כמו Fu Zi ו-Xi Xin. מטופלים עם חוסר דם ויין, מצד שני, נוטים יותר לפלישה של רוח-חום, או אם רוח-קור פולשת, דורשים אסטרטגיות שאינן מדגישות הזעה שכן זו תפגע עוד יותר בתמציות. מסיבה זו, הפורמולות המשמשות לטיפול בדפוסים כאלה משלבות צמחים המעשירים את היין ומזינים את הדם, כגון Sheng Di Huang, Mai Men Dong, ו-Yu Zhu, עם צמחים חריפים, מקררים או מחממים קלות המאווררים בעדינות פתוגנים מהחיצון, כגון Bo He, Dan Dou Chi, או Cong Bai.
מנקזות מטה
לסוג הפורמולות בקטגוריה זו אפשר למצוא מקורות עוד ב"קלאסיקה הפנימית", שמזכיר ניקוז מטה פעמים רבות, לדוגמא אימרה זאת מפרק 21 של "השאלות הבסיסיות": "מלאות של שלושה ימים תיעצר אם המטופל ינוקז." כמו רוב האסטרטגיות האחרות, הפורמולות הבסיסיות לניקוז מטה נאספו על ידי "זאנג זונג-ג'ינג" בסוף שושלת האן בספרו- ה"שאנג חאן לון" שלשול (טיהור) זו אחת מאסטרטגיות הליבה לטיפול בהפרעות של שכבת היאנג מינג בשאנג חאן לון ונעשית בשימוש לבד או בשילוב בטיפול בדפוסים של כל שאר השכבות בנוסף. הפורמולות הרשומות באותו טקסט הפכו למודלים לכמעת כול ההתפתחויות המאוחרות יותר בתחום זה. מבין אותן התפתחויות, המוקדמות ביותר היו הקונספטים שפותחו על ידי "ליו וואן-סו", אחד מארבעת המאסטרים הגדולים של תקופת ג'ין-יואן. הוא טען שכול סוג של השפעה פתגונית יכולה להפוך לחום פנימי כתוצאה מתקיעות והדגיש את הפינוי, ניקוז ושילשול של חום כזה בעזרת חומרים כגון Huang lian, Da huang ו-Hua shi. ליו האמין שהפרעות חיצון עם חום מאוגד(מקובץ) בפנימי, שמאופיין בסימפטומים כמו ראייה לא ברורה (מעורפלת), מלאות אבדומינלית וכאב, עצבנות, דיבור מטורף, ודופק שקוע ועודף, צריכות לעבור שלשול(טיהור) גם אם החיצון עדיין לא שוחרר. הוא גם המליץ על השימוש בDa cheng qi tang בשילוב עם Huang lian jie du tang, לחום רעיל ועמוק כאשר פתוגנים נכנסים לאספקט הדם עם סימפטומים כמו קצוות קרים וכאב בכול הגוף, גרון יבש או כואב, מלאות או כאב אבדומינלי, בלבול, צפצופים, ודופק עמוק ודק. ממשיך דרכו, "זאנג קונג-זנג", דגל בשימוש של ניקוז מטה למגוון של מצבים, הכוללים התקפות חוזרות של חום מדיד גם אחרי השימוש במייזעים חזקים, מה שמצביע שהחום לא פונה; הפרעות של רפואה פנימית המאופיינות במלאות או כאב אבדומינלי שלא פוסק, שמצביע על עודף פנימי; צמרמורות וחום לסרוגין בליווי התקפות של שיעול פרודקטיבי; טראומה שהובילה לנפיחות וכאב שמחמיר בלילה; וסוגים מסוימים של פצעים ונפיחות. בתרגום לתיאוריות עכשויות, אלו מצביעים על השימוש באסטרטגית ניקוז מטה לא רק להצטברות של חום בפנימי, אלא גם לסטאזיס של דם, עודף ליחה, או חסימת לחות. המטפל משושלת מינג "וו יו-שינג" הדגיש את השימוש באסטרטגיות ניקוז מטה לטיפול בהפרעות אפידמיות(מגפתיות) עונתיות. הוא הזהיר נגד עיכוב בשימוש במשלשלים עקב הסתייגויות בלתי מוצדקות על תופעות הלוואי שלהם וגם הציע שרופאים "לא ישארו תקועים במחשבה ששימושם הוא רק לדפוסים המאופיינים בהתקבצות(?) של צואה." לאסטרטגיות של ניקוז מטה ישנו גם מקום בולט ברפואת הקאמפו. חסידים ידועים מזרם ה"קוהוהא" או "זרם הפורמולה העתיקה", שהתפתח ביפן בזמן תקופת עדו (1602-1868), כגון "יושימאסו טודו", "יושימאסו נאנגי", ו"יומוטו קיושין", התמקדו בסילוק רעלים כאספקט המרכזי בפרקטיקה הרפואית ובאופן טבעי פנו לניקוז מטה כאמצאי אחד להשגת מטרה זאת.
מבין שמונת שיטות הטיפול, הפורמולות בקטגוריה זו עושות שימוש בשיטת הניקוז מטה כדי לשבור ולסלק הצטברויות של חום, קור, או נוזלים (כולל מים) וחומרים אחרים (למשל הצטברות של דם או צואה יבשה) בפנימי. רבות מהפורמולות מכילות מרכיבים שמשחררים את המעיים, בכך משרתות כמשלשלות להסרה של הצטברות דרך הצואה. אחרות מכילות מרכיבים בעלי השפעה משלשלת על הצטברויות של נוזלים. בעקבות ההשפעה הקשוחה של חלק ממשלשלים הדרסטים יותר, מטפלים לכל אורך ההיסטוריה הארוכה של הרפואה הסינית היו זהירים בשימושם. אך, ניקוז מטה נמנה מבין אבני היסוד של הארסנל הטיפולי, שאם נעשה בו שימוש נכון, פותר בעיות עקשניות רבות. זה תומצת באופן קולע על ידי "סאן סי-מיאו" ב"פורמולות חשובות ששוות אלף מטילי זהב": "כל הצטברות באיברי היין והיאנג שצריך לנקז, חובה לנקזה. בלי קשר לכמה זקן או צעיר המטופל." ניתן לומר שהפורמולות בקטגוריה זו נחוצות בעיקר לדפוסים המאופיינים על ידי עודף פנימי. את אלו ניתן לחלק לשתי קבוצות גדולות. הראשונה מכילה מצבי עודף של המעיים(לרוב מוזכרים פשוט כ-הקיבה) שנגרמים מהדבקות בחום חיצוני שנע אל תוך הפנימי. בדרך כלל, דפוסים אלו מאופיינים על ידי חום גבוה, עצבנות, צמא, כאב אבדומינלי, ועצירות. הקבוצה השנייה מכילה דפוסים הנגרמים על ידי תקיעות והתקבצות של צ'י ודם, נוזלים עצורים, מזון תקוע, או הצטברויות של פרזיטים בפנימי. דפוסי עודף פנימי שכאלה נוצרים כאשר צ'י נורמאלי חזק נלחם בהשפעה פתוגנית חזקה. בקונטקסים מסויימים , לעומת זאת, הצטברויות פנימיות שעולות במטופלים בחסר יכולות להיות כה קשות, שגם הן ,צריכות לעבור ניקוז מטה. באופן כללי, לא צריך לעשות שימוש בפורמולות בקטגוריה זו למצבי חיצון, מכיוון שלפעולת הניקוז מטה שלהן תהיה השפעה של גרירת הפתוגן פנימה. חוץ מאלה שמלחלחות ומסכחות את המעיים, כול הפורמולות הללו מכילות מרכיבים קשוחים שמצריכים זהירות במתנן. ישנה קונטרה אינדיקציה במצבי הריון ויש לתת אותן אך ורק כשחייבים, אחרי לידה או איבוד דם, או בחלשים וזקנים. בגלל שקשיחותן יכולה בקלות לפגוע בצ'י הקיבה, השימוש בהן צריך להיפסק ברגע שהן מתחילות להשפיע ולעולם לא לעשות שימוש לתווך ארוך. מאכלים שמנוניים או קשים לאיכול מגבירים את הסיכון לנזק צ'י הקיבה ולכן המנעות מהם חשובה בזמן לקיחת פורמולות אלו.
הסבר על מטהרות הצטברות חום
הצטברות חום היא מצב של עודף פנימי המאופיין בחום, כאב בטן המתגבר בלחיצה, עצירות, חיפוי לשון צהוב, ודופק חזק, מופרז ובדרך כלל שקוע. המרכיבים העיקריים בפורמולות אלה הם מטהרים קרים (הידועים גם כצמחים מנקזים כלפי מטה) כגון Da Huang ו-Mang Xiao. מכיוון שהצואה היבשה המצטברת משבשת את דינמיקת הצ'י ומובילה לסטגנציה, זה מגביר את חומרת ההצטברות. לשם כך, מוסיפים צמחים המקדמים תנועת צ'י כמו Hou Po, Zhi Shi, ו-Mu Xiang. בעוד שפעולת הטיהור מטפלת בחום על ידי 'הסרת הדלק מתחת לסיר', עבור חום פנימי עז זה לא מספיק, ויש להוסיף צמחים המנקים חום כמו Huang Qin, Bai Jiang Cao, ו-Zhi Zi. לעתים, חום פתוגני נקשר עם מים פתוגניים בגוף. כאשר זה קורה, יש צורך להוסיף צמחים המוציאים עודף מים, כמו Gan Sui, Yuan Hua, ו-Qian Niu Zi. עודף חום המצטבר ועומד בקיבה ובמעיים מוביל בקלות לבעיות במחזור הדם ויכול לגרום לסטגנציית דם. כאשר זה קורה, יש צורך להוסיף צמחים המפזרים דם סטטי, כמו Tao Ren, Chi Shao, ו-Mu Dan Pi. לעתים, חום פנימי ממושך מעודף יכול לשאוב את צ'י היאנג ולהוביל להופעות קור; במקרים אלה, הפורמולות חייבות לכלול צמחים המחממים את היאנג ומפזרים קור, כמו Zhi Fu Zi ו-Gan Jiang. לבסוף, מכיוון שמוקד ההפרעות המטופלות על ידי מטהרים קרים הוא לעתים קרובות המחמם האמצעי (טחול וקיבה), שעלול להינזק ממטהרים קרים, לפעמים יש צורך להוסיף צמחים המהרמנים את המחמם האמצעי ומזינים את הקיבה כדי למתן נזק זה. בדרך כלל, Gan Cao ו-Da Zao משמשים למטרה זו.
הסבר על מחממות ומטהרות
פורמולות אלו משמשות לטיפול בהצטברות עקב עודף קור פנימי המאופיין בעצירות, מלאות ונפיחות בבטן, כאב בטן המגיב באופן חיובי לחום, קור בגפיים, ודופק שקוע ומתוח. למצבים אלה, חומרים מטהרים עדיין הם המרכיבים החשובים ביותר, כאשר הנפוצים ביותר הם Da Huang ו-Ba Dou. מכיוון שהמצבים נובעים מקור פנימי, חשוב להוסיף צמחים המחממים את הפנים ומפזרים קור, כמו Zhi Fu Zi, Xi Xin, ו-Gan Jiang. לעתים חלק משמעותי מהפתולוגיה הוא חוסר ביאנג של הטחול, כאשר הצ'י והיאנג של הטחול נפגעו (אולי בשל שלשול כרוני). אם משתמשים רק במטהרים, זה יפג ע עוד יותר בצ'י האמצעי וכל שיפור יהיה זמני. במקרים אלה, יש להוסיף צמחים המחזקים את הצ'י האמצעי, כמו Ren Shen ו-Dang Shen.
הסבר על מלחלחות ומשחררות את המעיים
פורמולות אלו מעוררות תנועות מעיים על ידי סיכוך המעיים. הן מכילות חומרים בעלי אופי מתוק, תפל ושמנוני כגון Huo Ma Ren, Xing Ren, ו-Yu Li Ren. זה הופך אותן שימושיות במיוחד לטיפול בעצירות עקב יובש, שיכולה להיגרם ממחלת חום, חולשה, גיל מבוגר, לידה, או כתופעת לוואי של תרופות שונות. לעתים קרובות הן משולבות עם צמחים המעשירים את היין ומזינים את הדם, כמו Bai Shao, Sheng Di Huang, או Dang Gui, כדי לסייע בלחלוח המעיים ולטפל בנזק הבסיסי לנוזלים וליין. כאשר חוסר בצ'י הכליות אחראי חלקית לעצירות, חשוב לא רק להשתמש בצמחים המחממים את הכליות ומלחלחים את המעיים, כמו Rou Cong Rong או Niu Xi, אלא גם לשלב אותם עם צמחים העוזרים להעלות את הצלול ולכוון את העכור כלפי מטה, כמו Sheng Ma, Ze Xie, ו-Zhi Ke. בהשוואה לפורמולות בקבוצה הבאה (כלומר, אלה שמחזקות ומטהרות בו-זמנית), פורמולות מלחלחות מתמקדות באפשור תנועה שנעצרה בגלל יובש. פורמולות מחזקות, מצד שני, מכוונות להגדיל ישירות את כמות נוזלי הגוף ובכך להגדיל את נפח היציאות.
הסבר על תוקפות ומחזקות בו זמנית
פורמולות אלה מעוררות תנועת מעיים על ידי חיזוק צ'י וייצור נוזלים, תוך תקיפה בו-זמנית של הצטברות חום וצואה במעיים באמצעות טיהור. מסיבה זו, הן משלבות חומרים המגדילים את כמות נוזלי הגוף (ובכך את נפח היציאות) כמו Sheng Di Huang, Xuan Shen, ו-Mai Men Dong, עם אלה המחזקים את הצ'י (ובכך מגבירים את יכולת הגוף להניע צואה) כמו Ren Shen, Dang Shen, ו-Gan Cao, יחד עם אלה השוטפים את המעיים, כמו Da Huang ו-Mang Xiao. זה הופך אותן שימושיות במיוחד לטיפול בחסימת תנועת מעיים המתרחשת במהלך הפרעות חום שבהן הצ'י והיין נפגעו באופן חמור. לעתים קרובות אלה הם מצבים רציניים ומסכני חיים.
הסבר על דוחפות החוצה מים עודפים
פורמולות אלה משמשות לטיפול במצבים של עודף עקב הצטברות מים ונוזלים החוסמים את הבפנים ומתקבצים בחללי החזה והבטן, המאופיינים בקושי במתן שתן ובהתרוקנות. הן מפחיתות ומסלקות הצטברות על ידי פתיחת מעברי השתן והצואה. בעשותן כן, המרכיבים העיקריים שלהן הם חומרים מטהרים חריפים שהם רעילים, כגון Hong Da Ji, Gan Sui, Qian Niu Zi, או Shang Lu. עם רמה כזו של חסימה, דינמיקת הצ'י תמיד מושפעת ולכן פורמולות אלה כוללות בדרך כלל צמחים המניעים את הצ'י, כמו Qing Pi, Chen Pi, Mu Xiang, ו-Bing Lang. מכיוון שהצמחים העיקריים כל כך חריפים, מקובל למתן את תופעות הלוואי הללו ולשפר את התוצאות הכוללות על ידי הוספת צמחים המגבירים את הצ'י ומזינים את הקיבה, כמו Da Zao. כמו כן, כאשר העצירה הפנימית של מים הפכה לחום או הגבירה את הסטגנציה הפנימית, שימושי להוסיף צמחים מטהרים רגילים, כמו Da Huang, או כאלה השוטפים לחות ומקדמים מתן שתן, כמו Ze Xie ו-Mu Tong. שימו לב שכל הפורמולות הללו מותוות נגד במהלך ההיריון ויש להשתמש בהן בזהירות קיצונית בטיפול במטופלים חלשים או תשושים.
מהרמנות
מבין שמונת שיטות הטיפול, הפורמולות בקטגוריה זו עושות שימוש בשיטת ההרמוניזציה. במובן הרחב ביותר, הרמוניזציה מתייחסת לוויסות בין יין ויאנג בתוך הגוף ובמכך למטרה הסופית בכול טיפול ברפואה הסינית. המושג, בשימוש הזה, נמצא כמה פעמים בקיסר הצהוב, וברפואה סינית עתיקה נעשה בו שימוש בצורה חליפית עם המושגים 'טיפול' ו'ריפוי'. שימוש דומה נמצא בשאן חאן לון, הטקסט מסוף שושלת האן שמתוכו רוב הפורמולות בקטגוריה זו נלקחו. מחברו, זאנג זונג-ג'ינג, מתאר את הפעולה של שתי פורמולות- Xiao cheng qi tang ו- Gui zhi tang כהרמונית, אשר הוא שם כקונטרסט לפעילות של פורמולות בעלות ייזוע חזק או שלשול (טיהור). כאן, הרמוניזצייה כנראה מתייחסת בכלליות לטיפול עדין יחסית, במקום למתודה מסויימת. השימוש במושג "שיטת ההרמוניזציה", בהתייחסות לאסטרטגיות שמיוסמות על ידי פורמולות כגון- Xiao chai hu tang, לא התחיל עד 1156 עם הפרסום של "דיונים מעירים בעקרונות של פגיעות קור". בספר זה, "צ'נג וו-ג'י" מיקד את הקונספט של הרמוניזציה למתודת טיפול שמתאימה להפרעות בשכבת השאו יאנג: "כאשר ישנו פתוגן קור בחיצון, יש צורך לחלחל אותו מהגוף כזעה. כאשר הפתוגן ממוקם בפנימי, יש צורך להזרים ולנקות אותו מהגוף כשלשול. כאשר הוא אינו בחיצון או בפנימי אלא חצי בחוץ וחצי בפנים, ייזוע אינו מתאים, וגם לא הקאה או שילשול מספקים תשובה. במקרה זה, הולם לפתור את המצב בעזרת הרמוניזציה. Xiao chai hu tang היא הפורמולה שמהרמנת בין החיצון לפנימי." פרשנים רבים מאוחרים יותר, הכוללים את "זאנג ג'ייה-בין" ו"צ'נג גואו-פנג", הזכירו לקוראיהם שהמשמעות המקורית של הרמונזיצייה הייתה רחבה בהרבה ושהיא הייתה יכולה להתממש בעזרת מתודות כה מגוונות כחיזוק (טוניפיקציה) ושלשול (טיהור), או לחלוח יובש וייבוש לחות. אך עד אז, ההגדה של "צ'נג וו-ג'י" להרמוניזציה, הייתה מבוססת כל כך חזק שלא היה ניתן לשנותה. במקום זה, מטפלים הרחיבו את טווח הפורמולות שנכללו בקטגוריית המהרמנות. חוץ מפורמולות לטיפול בשכבת השאו יאנג, לאט לאט נכללו גם פורמולות לטיפול בדיסהרמוניה בין הכבד לטחול, כיס המרה והקיבה, וקיבה ומעיים, ובנוסף פורמולות לטיפול בהפרעות מלריות. התוכן העכשווי של קטגורייה זאת הוגדר בזמן שנות החמישים והשישים ברפובליקה העממית של סין על ידי מטפלים שהיו עסוקים בהפיכת הרפואה המסורתית לשיטה מבוססת. "פו פו-זו", המטפל הוותיק ביותר באקדמיה לרפואה סינית בתקופה זאת, סיפק את ההגדרה התכליתית ביותר: "שיטת ההרמוניזציה: מתייחסת להירמון במובן הצר. הרמוניזציה משמעותה לרוב, שימוש מתון באסטרטגיות חפירה והכרעה. היא מביאה איזון למצבים מורכבים שמציגים תמונת סימפטומים של פנים-חוץ, עודף-חוסר, וקור-חום, ובנוסף מצבים של יתר וחולשה שקיימים באיברי היין והיאנג, היין והיאנג בגוף, והצ'י והדם." (מתוך "חוויות טיפוליות של "פו פו-זו" ")
פורמולות מהרמנות לא צריכות להיות בשימוש לטיפול בהפרעות חיצון, מכיוון שזה יגרום להפרעה להתקדם לשלב עמוק יותר. חשוב גם לזכור שהנוכחות של חום וצמרמורות לחילופין, לא בהכרח מצביע על הפרעה של שכבת השאו יאנג. סימפטום זה יכול להופיע גם במצבים של שכבת הג'וא-יין, חוסר חמור באיברים, או חוסר של גם צ'י וגם דם. השימוש הבלתי מתאים במצבים אלו רק יחמיר את הבעיה. מסיבות היסטוריות מורכבות, רפואה סינית עכשוית במזרח אסיה ובמערב מקשרת בין הפרעות פסיכוסומטיות למצב הכבד או כיס המרה, או עם דיסהרמוניה בין הכבד לטחול. מחלות הנגרמות על ידי בעיות רגשיות או הסטרס הנלווה להתמודדות עם החיים המודרנים, אם כך, מטופלות לעיתים קרובות עם פורמולות שנבחרו מקטגוריה זאת. בעוד שגישה, מבוססת מחלה, זאת עלולה להצליח במקרים מסוימים, המסורת הרפואית הסינית מציאה שעדיף לעשות הבדלה בין דפוסים וליישם טיפול על סמך הסימפטומים והקונסטיטוציה שמציג המטופל האינדיוידואלי.
הסבר על מהרמנות את שכבת השאו יאנג
שכבת השאו יאנג נחשבת בדרך כלל כמצויה בין הטאי יאנג החיצוני והיאנג מינג הפנימי של ששת השכבות של המחלה. האופי הביניימי של שכבה זו (המאופיין כחצי-חיצוני, חצי-פנימי) משמעותו באמצע בין החיצוני לפנימי, ואינו מתייחס למצבים חיצוניים-פנימיים מקבילים בהם ההשפעה הפתוגנית ממוקמת גם בחיצוני וגם בפנימי. שיטות הפיזור והניקוז המשמשות בטיפול בהפרעות טאי יאנג ויאנג מינג בהתאמה אינן יכולות לשמש בטיפול בהפרעות שאו יאנג. זיהוי סוג החום יעזור להבחין בין השכבות: חום וצמרמורות בו-זמנית בדרך כלל מצביעים על הפרעת טאי יאנג; חום ללא צמרמורות בדרך כלל מצביע על הפרעת יאנג מינג; חום וצמרמורות לסירוגין בדרך כלל מצביעים על הפרעת שאו יאנג. כיס המרה (המתאים למרידיאן שאו יאנג של הרגל) הוא האיבר הקשור ביותר לשכבה זו. גרון יבש, טעם מר בפה ותחושת מלאות בבית החזה הם תסמינים המתרחשים לאורך מסלול מרידיאן השאו יאנג של הרגל. הדופק האופייני הוא מיתרי וחזק, המצביע על חסימה של הצ'י העולה כלפי מעלה בשאו יאנג. פורמולות המטפלות במצבים אחרים שנרכשו מבחוץ עם סימנים ותסמינים דומים (למשל, חום בכיס המרה ובמחמם המשולש), למרות שאינן נחשבות להפרעות טהורות של שאו יאנג, נכללות גם בחלק זה. בהתחשב בתפקודים הרחבים של כיס המרה והמחמם המשולש בארגון הפצת הצ'י והנוזלים של היאנג, קשה להגדיר את הבעיות עבורן מיועדות פורמולות אלו במונחים של תבנית אחת מוגדרת בקפידה. המרכיבים העיקריים בפורמולות אלו מורכבים מצימוד של Huang Qin עם Chai Hu או Qing Hao. זוגות אלו יעילות בהגעה לפתוגנים הממוקמים באספקט החצי-חיצוני, חצי-פנימי הזה. צמחים אחרים מתווספים בהתאם לאיזה מההיבטים האחרים מושפע מהפתוגן. לדוגמה, לפתוגנים חיצוניים, ניתן להוסיף Sheng Jiang; לניקוי חום בפנים, להוסיף Huang Lian; לליחה, להוסיף Zhi Ban Xia ו-Chen Pi; ולתקיעות צ'י משמעותית, להוסיף Hou Po ו-Zhi Ke. באופן דומה, סוגים שונים של חוסר פנימי לעיתים קרובות מלווים הפרעות אלו. לחוסר צ'י, להוסיף Ren Shen, Bai Zhu, או Da Zao; לחוסר דם, Dang Gui ו-Bai Shao לעיתים קרובות נרשמים.
הסבר על מווסתות ומהרמנות את הכבד והטחול
הפורמולות בחלק זה משמשות כאשר יש חוסר איזון בין תפקודי הכבד והטחול, שעשוי לנבוע משני תהליכים. כאשר צ'י הכבד (שבדרך כלל מתפשט בצורה חלקה בכל הגוף) תקוע, הוא יכול לנוע לרוחב ולפגוע בטחול ובקיבה. לחלופין, כאשר צ'י הטחול חלש, יכולת ההובלה שלו מופחתת, מה שבתורו מגביל את התפשטות צ'י הכבד. התסמינים הנפוצים ביותר של חוסר הרמוניה זה הם תחושת חנק בחזה, כאב בבית החזה, נפיחות וכאב באפיגסטריום ובבטן, תיאבון מופחת, שלשול, ובמקרים חמורים, צמרמורות וחום לסירוגין. ההיבט מניע הצ'י של פורמולות אלו בדרך כלל אינו חזק כמו זה של פורמולות מווסתות צ'י, אך הן גם מטפלות בהיבט של חוסר דם בחוסר ההרמוניה של הכבד. חשוב לזכור שפורמולות אלו לא מיועדות בעיקר למצבי חוסר; אם משתמשים בהן בנסיבות אלה, המטופל יהיה עייף. הצימודים הקריטיים בפורמולות אלו הם צמחים שמנקזים את הכבד ומווסתים צ'י, כמו Chai Hu, Zhi Ke, ו-Chen Pi, עם אלה שמחזקים את הטחול, כמו Bai Zhu ו-Fu Ling.
הסבר על מהרמנות את הקיבה והמעיים
הפורמולות בחלק זה משמשות לטיפול במצבים בהם השפעות פתוגניות חדרו לקיבה ולמעיים, מובילות להצטברות ותקיעות עם עודף וחוסר בו-זמנית. התפקודים העולים והיורדים של איברים אלה מופרעים בכך, ומתבטאים בתסמינים של מלאות ונפיחות ממוקדת באפיגסטריום, בחילות, הקאות, כאבי בטן ונפיחות, קרקורי מעיים ושלשול. חסימה של צ'י היאנג מובילה לכישלון בטרנספורמציה במחמם האמצעי עם נוכחות בו-זמנית של לחות, ליחה וחום. מצבים אלה מתוארים באופן מסורתי כהצטברות הדדית של קור וחום. בגלל המורכבות שלהם, יש לטפל בהם עם פורמולות שמאזנות את התהליכים המנוגדים השונים. למטרה זו, פורמולות אלה בדרך כלל משלבות צמחים חריפים וחמים כמו Gan Jiang, Sheng Jiang, Zhi Ban Xia, ו-Gui Zhi שמחזקים חוסר וגורמים ליאנג הבהיר לעלות, עם צמחים מרים וקרים כמו Huang Lian ו-Huang Qin שמכוונים הצטברות ועכירות כלפי מטה.
מנקות חום
אסטרטגיות הטיפול בקטגוריה זו הוזכרו לראשונה בקטע הבא מתוך השאלות הבסיסיות: "קרר מה שחם" ו"השתמש בחומרים קרים למקרים חמים" (פרק 74); "השתמש בפינוי לטיפול בחום" ו"השתמש בחומרים קרים לטפל בחום" (פרק 70). אותו עיקרון מהדהד ב"קלאסיקת החקלאי השמיימי של המטרייה מדיקה": "השתמש בתרופות קרות לט יפול בחום". מבין שמונת שיטות הטיפול, הפורמולות בקטגוריה עושות שימוש בשיטת הפינוי.
במובן הרחב ביותר, "פינוי חום" מתייחס לתהליך של טיהור וטרנספורמציה שמחזיר קרירות ורעננות לגוף. משתמשים במונח זה על מנת להבדיל בין אסטרטגיה זאת לבין אחרות המתייחסות לחום. החשובות ביותר מבין אלו הן המטהרות (מנקזות מטה), שמטפלות בהצטברות או התקבצות של חום בפנימי, ואיוורור החום המתבצע על ידי פורמולות משחררות חיצון ומסלקות רוח חום. משתמשים בפורמולות לסילוק חום לכול הבעיות בהן חום נוכח בפנימי ללא סימנים של התקבצות פנימית שתרמוז לערבוב של חום עם חומרי הגוף כמו נוזלים, ליחה, או מזון סטגננטי. ספרי לימוד רבים קוראים לראשון "חום ללא צורה" ולשני "חום בעל צורה". במובן צר יותר, ניתן להבדיל בין פינוי חום ל'ניקוז אש'. פינוי מסלק חום מרמות הצ'י או הדם ללא הפרעה לתנועתם או לטרנספורמציה שלהם. למטרה זאת, צריך להשתמש בחומרים גם חריפים וגם קרים כמו- Sang ye, Shi gao, Shui niu jiao, Mu dan pi או חומרים שפותחים את המעברים של הצ'י בתלת מחמם כמו- Zhi zi, Dan zhu ye. כקונטרסט, ניקוז אש מכוון את האש מטה ומפנה אותה מהגוף דרך השתן והמעיים בעזרת צמחים כגון- .Huang qin, huang lian, huang bai, long dan cao צמחים אלו מאוד מייבשים ופוגעים בקלות בנוזלים. הקור הנוקב שלהם יכול גם לפגוע בדינמיקת הצ'י. מסיבה זאת, אלינו להימנע מלהשתמש בהם מוקדם מידי או בכמות מופרזת. בהתחשב בקונטקסט, אפשר לראות את הניקוז כצורה עדינה של טיהור (שלשול), בעוד שפינוי מייצג אוורור של חום משלבים עמוקים יותר של הגוף. הפורמולות בקטגוריה זו מקובצות ביחד על פי שישה אסטרטגיות עיקריות. השתיים הראשונות, פינוי חום ברמת הצ'י וסילוק מרמות ההזנה והדם, מקושרות אינטימית עם תיאוריית מחלות החיצון שנכתבו לראשונה בשאן חאן לון ומאוחר יותר על ידי מטפלים מזרם הפתוגן החם. פורמולות לפתירת רעילות בשימוש להפרעות מוגלתיות או מצבים אחרים שמציגים את ההתגלמות הקלאסית של רעל עם חום ברמת הצ'י. פורמולות שמפנות חום מרמות הצ'י והדם ביחד משלבות אסטרטגיות ופורמולות משלושת הקבוצות הקודמות כדי לטפל בהפרעות מגפתיות רציניות שמתבטאות כפריחות בכתמים או דימום. האסטרטגיה החמישית מתמקדת בפינוי חום מאיברים ספציפיים, אשר מציגים לרוב תופעות מקומיות יותר מאשר הפרעות אחרות של חום. האסטרטגיה השישית היא סילוק חום מחסר. זה קורה כאשר הדם או היין מרוקן קשות ונקראת גם 'אש מחסר'. ברפואה הסינית המסורתית, המילים 'חמימות', 'חום', ו'אש' נמצאות לעיתים קרובות בשימוש לחלופין. ההבדל בינהן היא המידה וצורת התגלמות. חמימות היא פחות אינטנסיבית מחום, בעוד שאש יותר אינטנסיבית. חמימות וחום הם מושגים שמתיחסים ברוב המקרים לפתוגן חיצוני, בעוד שאש מצביעה על חום באיברים מסוימים. באש משתמשים גם לתאר מצבים עם התגלמות נראית מאוד לעין של חום כגון דימום, פנים סמוקות, ועיניים אדומות, אפילו אם החום ברמה הסיסטמית לא חמור במיוחד. לפני שבוחרים להשתמש בפורמולות מפנות חום, חשוב לוודא שאין חום בחיצון או התקבצות של חום בפנימי. אם יש, צריך לסלק את החום מהחיצון או לשלשל אותו, או להשתמש באחת מאסטרטגיות אלו בשילוב עם פינוי חום. חשוב גם להבדיל במדויק האם טבע הבעיה היא חסר או עודף, ולזהות את המיקום (רמה או איבר) של ההפרעה. אם לא עושים זאת התוצאות יהיו מינימליות במקרה הטוב ועלולות להוביל לסיבוכים. רוב הצמחים בפורמולות אלו הם קרים בטבעם. חומרים קרים פוגעים בקלות בצ'י היאנגי ומייצרים קור. כדי להימנע מתופעות לוואי אלו, חשוב לכלול מרכיבים ששומרים על תפקוד הקיבה. רוב הפורמולות הללו מיועדות למצבים אקוטים. השימוש בהן צריך להיפסק ברגע שהחום טופל מספיק. חשוב גם לקחת בחשבון את המצב הכולל או הקונסטיטוציה של הטופל. לדוגמא, נדרשת זהירות מירבית בטיפול במטופל, עם חסר יאנג כרוני, שתופס מחלת חיצון חמה. במקרה זה, צריך להשתמש במרכיבים הקרים בפורמולה בזהירות רבה כדי להימנע מפגיעה נוספת ביאנג. חשוב גם להימנע מלזהות לא נכון את הנוכחות של חום מדומה, במטופלים עם קור פנימי, כסימן לעודף חום. במקרה זה, חימום הפנימי יוביל את האש הצפה בחזרה למקורה. אם השימוש בפורמולות מפנות חום לא מספק את התוצאה הרצויה, זה כנראה בגלל חסר של יין אמיתי. כמתואר על ידי "וואנג בינג", העורך של הרפואה הפנימית משושלת טאנג: "כאשר השימוש בצמחים ופורמולות קרות לא מייצר קור, זה בגלל חסר במים". במקרים אלו, הזנת היין ובצור המים יסלקו את החום ויפחיתו את החום המדיד. מטופלים מסוימים עם חום בוער ונמרץ יקיאו פורמולות מסלקות חום בלקיחה אורלית. במקרה זה, תוספת של כמות קטנה של מיץ ג'ינג'ר, או פשוט לתת למרתח להתקרר לפני הלקיחה, יפתור לרוב את הבעיה.
הסבר על מנקות חום מרמת הצ'י
במערכת ההבחנה על פי ארבע הרמות של Ye Tian-Shi (הגנה, צ'י, הזנה ודם), הפרעות ברמת הצ'י מאופיינות בחום גבוה, הזעה מרובה, עצבנות, צמא ודופק שוטף, גדול ומהיר. אותה תמונה קלינית מופיעה בהפרעת מרידיאן היאנג מינג בשיטת ההבחנה של שש השכבות. סוג נוסף של הפרעה ברמת הצ'י מתרחש כאשר החום לא מנוקה בשלב ההחלמה ממחלת חום, מה שגורם לפגיעה הן בצ'י והן ביין. הביטויים כוללים עצבנות, חום, הזעה ותחושת תקיעות בחזה. שים לב שהתמונה הקלינית בשתי ההפרעות הללו כוללת צמא ועצבנות. הנוכחות או ההיעדרות של צמא לעיתים קרובות מספקת רמז להבחנה בין סוג של תבנית זן לבין אלו הממוקמות ברמה עמוקה יותר או שטחית יותר בגוף. המרכיבים העיקריים בפורמולות אלו הם אלו שמנקים חום ומנקזים אש כמו Shi Gao, Dan Zhu Ye, ו-Zhi Zi. בהתחשב בחשיבות של צ'י הקיבה בהפרעות אלו, צמחים שמזינים את הקיבה ומאזנים את המחמם האמצעי, כמו Gan Cao ו-Jing Mi, לעיתים קרובות מתווספים. חום ברמת הצ'י לעיתים קרובות מוביל לחום גבוה והזעה מרובה, שיכולים לפגוע בנוזלים. מסיבה זו, מקובל להוסיף צמחים שמלחלחים ומייצרים נוזלים כמו Ren Shen, Mai Men Dong, ו-Zhi Mu. כאשר החום תקוע בחזה ובסרעפת, מועיל לכלול צמחים מפזרים כמו Dan Dou Chi.
הסבר על מנקות חום מרמת ההזנה ומקררות את הדם
רמות ההזנה (ying) והדם (xue) הן העמוקות ביותר מבין ארבע רמות המחלה. כאשר חום חודר לרמת ההזנה, הוא גורם לחום שמחמיר בלילה, עצבנות ונדודי שינה. לפעמים יש דיבור מבולבל, ויתכנו גם פריחות עמומות ולא ברורות. כאשר חום חודר לרמת הדם, מופיעות פריחות ברורות או דימום. זה לעיתים קרובות מלווה בהתנהגות מאנית ולשון אדומה-סגולה עם בליטות. טיפול נכון בהפרעות ברמת ההזנה וברמת הדם דורש יותר מניקוי רמת ההזנה וקירור הדם. מכיוון שרוב ההפרעות הללו מתחילות ברמת הצ'י, וגם מכיוון שרמת הצ'י היא נתיב היציאה העיקרי דרכו פתוגן צריך להתפנות מרמות ההזנה והדם, הפורמולות צריכות לכלול גם צמחים שמנקים חום מרמת הצ'י כמו Jin Yin Hua, Lian Qiao, ו-Dan Zhu Ye. לדיון מפורט יותר בנושא זה, ראה את הפרשנות תחת Qing Ying Tang. יתר על כן, החום במקרים אלה לא רק גורם לדימום, אלא עלול גם לצרוב את הדם, מה שיכול להוביל לתקיעות דם. מסיבה זו, מרכיבים שמעוררים את הדם, כמו Mu Dan Pi ו-Chi Shao, לעיתים קרובות מתווספים.
הסבר על מנקות חום ופותרות רעילות
הפורמולות בחלק זה משמשות לטיפול ברעילות חום עם חום עז בשלושת המחממים המאופיין בחום, עצבנות, דיבור לא ברור, בחילות או הקאות, דימום מהאף, פריחות, או סוגים שונים של פצעים. רעילות בדרך כלל מובחנת מחום על ידי נוכחות של נגעים מוגלתיים כמו פצעים, או על ידי ה'מחלה' הכללית של המטופל. פורמולות אלו מתמקדות ברעילות חום במחממים האמצעי והעליון, שעשויה להתפתח מהשפעות פתוגניות תקועות המייצרות חום, הצטברות של חום בחזה ובסרעפת, או רעילות מגפתית של רוח-חום התוקפת את הראש או הפנים. בנוסף, נכללות פורמולות המטפלות בפצעים רעילים המאופיינים באדמומיות מקומית, נפיחות, כאב ותחושת חולי. המילה 'רעילות' (du) יכולה לשמש במשמעויות שונות בהתאם להקשר. היא עשויה להתייחס לגורם של המחלה, למנגנון הפתולוגי של המחלה, או לרעילות של החומר, ולפעמים משתמשים בה לחלופין עם המונח 'השפעה פתוגנית' (xie). בחלק זה, רעילות מתייחסת לאטיולוגיה או להצגה הקלינית, ולא לרעילות של חומר. הרפואה הסינית מבחינה גם בין רעילויות יין ויאנג, הבחנה שמקורה בפרק 3 של "עיקרים מהקבינט המוזהב". באופן כללי, רעילות יין מתייחסת לרעילות המלווה בסימנים של קור, כמו גוון חיוור או לבן, מוגלה לבנה, או עייפות. רעילות יאנג מתייחסת לרעילות המתבטאת באופן טהור כחום. הפורמולות בחלק זה מטפלות ברעילות יאנג. המרכיבים העיקריים בפורמולות אלו הם אלו שמנקים חום ומפרקים רעילות, כמו Huang Lian, Huang Qin, Huang Bai, Jin Yin Hua, Lian Qiao, Ban Lan Gen, ו-Pu Gong Ying. מכיוון שרעילות חום לעיתים קרובות תקועה ומצטברת בחלקים העליונים או השטחיים של הגוף, צמחים שמפזרים רוח ומעלים כלפי מעלה לעיתים קרובות מתווספים, כמו Bo He, Niu Bang Zi, Bai Jiang Can, ו-Fang Feng. כאשר רעילות חום מצטברת במחמם האמצעי, היא יכולה להוביל לעצירות. צמחים כמו Da Huang ו-Mang Xiao משמשים אז לניקוז החום ופתיחת המעיים. רעילות חום יכולה להיסתם ולהצטבר, מה שמוביל לנפיחות מקומית וקשיחות, כמו מורסות או פצעים. לטיפול במצבים אלה, מועיל לכלול צמחים שמטהרים ליחה ומפזרים הצטברויות, כמו Bei Mu, Chen Pi, ו-Bai Jiang Can. מורסות ונפיחויות אחרות אלו יכולות להיות כואבות מאוד. צמחים שמעוררים את הדם ועוצרים כאב יהיו אז הכרחיים, כמו Dang Gui Wei, Ru Xiang, ו-Mo Yao.
הסבר על מנקות חום מאיברים
כאשר עודף חום מתפתח באיבר, הוא יתבטא בסימנים ותסמינים האופייניים לפתולוגיה של אותו איבר והמרידיאן המשויך אליו. בעוד שסוג של הפרעה כזו לעיתים קרובות מתרחש בהקשר הרחב יותר של מחלה שנרכשה מבחוץ, נאמר שהיא ברמת האיבר מכיוון שהביטויים שלה הם בבירור אלה של איבר מסוים. עם זאת, באותה תדירות, הפרעות אלו יכולות לנבוע מגורמים פנימיים. בטיפול בהפרעות כאלה, בחירת הפורמולה מבוססת על האיבר המושפע ומידת המעורבות שלו. • חום או אש בריאות מטופלים בעיקר על ידי צמחים שמנקים את הריאות ומנקזים חום, כמו Sang Bai Pi ו-Huang Qin. חום בריאות יכול להיות קשור מאוד לחום ברמת הצ'י, וכאשר זה קורה, צמחים ברמת הצ'י שמנקים חום ומפרקים רעילות, כמו Jin Yin Hua ו-Lian Qiao, עשויים לשמש. אם יש אש חבויה, משתמשים בצמחים שמנקים סוג זה של חום, כמו Di Gu Pi. • חום או אש בטחול ובקיבה מטופלים עם צמחים כמו Shi Gao, Zhi Mu, ו-Huang Lian שמנקים חום ואש מאיברים אלה. חום באיברים אלה לעיתים קרובות מתרחש יחד עם תקיעות שמובילה למרידה, ולכן צמחים שמפזרים או משחררים תקיעות, כמו Fang Feng, Huo Xiang, או Sheng Ma, לעיתים קרובות מתווספים. בנוסף, חום בקיבה יכול להיות עז מאוד, מה שמשפיע בקלות על הדם והיין, ולכן צמחים שמקררים את הדם ומזינים את היין, כמו Sheng Di Huang, Shu Di Huang, ו-Mai Men Dong, לעיתים קרובות מתווספים. • לחום מופרז במרידיאן הלב, המרכיבים העיקריים הם אלה שמנקים את הלב ומנקזים אש, כמו Dan Zhu Ye, Huang Lian, ו-Zhi Zi. מכיוון שללב יש יחסי פנים-חוץ עם המעי הדק, חום המשפיע על הלב יכול להיות מועבר החוצה דרך השתן עם צמחים כמו Mu Tong ו-Che Qian Zi. בנוסף, חום בלב לעיתים קרובות משפיע על הדם ופוגע בקלות בנוזלים, ולכן צמחים כמו Sheng Di Huang ו-Mai Men Dong לעיתים קרובות משמשים. • עודף חום בכבד ובכיס המרה מטופל בעיקר עם צמחים שמנקים את הכבד ומנקזים אש, כמו Long Dan Cao, Zhi Zi, ו-Xia Ku Cao. חום בכבד ובכיס המרה לעיתים קרובות מלווה בלחות היורדת כלפי מטה, ולכן צמחים שמנקים חום ומפרקים לחות, כמו Mu Tong, Ze Xie, ו-Che Qian Zi, לעיתים קרובות משמשים בפורמולות אלה. כאשר חום בכבד נובע מתקיעות, יש להוסיף צמחים שבשילוב עם צמחים מנקי חום, יכולים לפזר חום מתקיעות; שתי דוגמאות הן Qiang Huo ו-Fang Feng. לא רק שחום מופרז בכבד צורך ופוגע בקלות ביין ובדם, אלא שהצמחים המשמשים לטיפול בו הם לעיתים קרובות מייבשים מאוד. מסיבה זו, פורמולות לעודף חום בכבד לעיתים קרובות כוללות צמחים שמלחלחים את היין והדם, כמו Dang Gui ו-Sheng Di Huang. • לחום במעיים, הצמחים העיקריים הם אלה שמנקים את המעיים ומפרקים רעילות, כמו Huang Lian, Huang Qin, Huang Bai, ו-Bai Tou Weng. לסוג זה של חום יש נטייה להפריע לתפקוד של הצ'י והדם המובילים להפרעות דיזנטריות וטנזמוס, ולכן צמחים שמקדמים את התנועה הנכונה ומווסתים את הצ'י והדם, כמו Dang Gui, Shao Yao, Mu Xiang, ו-Bing Lang, לעיתים קרובות מתווספים.
הסבר על מנקות חום מחסר
חום מחוסר יכול להתרחש מסיבות רבות. כאשר הוא מופיע בשלב הסופי של מחלה פתוגנית של חום-חמימות כאשר החום דילל את היין או התיישב באספקטים העמוקים של היין בגוף, הוא מאופיין בחום בלילה שמתקרר עד הבוקר. פגיעה כרונית בכבד ובכליות מחום עשויה להציג תסמינים דומים, כולל חום גאות (גלי חום), הפרעת עצמות מתעדות, או חום מדיד נמוך כרוני ובלתי פוסק. הפורמולות המשמשות לטיפול בסוג של הפרעה זו מורכבות מצמחים שמנקים חום מחסר ומעשירים את היין. כאשר החום מנוקה, היין יכול להתאושש. כאשר היין והיאנג בהרמוניה, האיברים הפנימיים חוזרים לתפקודם הנורמלי. זה שונה מהמיקוד בחיזוק חוסר והפרעות הרמוניה מבוססות איברים המאפיין את הפורמולות לחוסר יין. מה שמבדיל בין הפורמולות השונות בחלק זה הוא התנופה (shi) של החום בכל מקרה מסוים, המובילה להצגות מאוד אופייניות. המרכיבים העיקריים לניקוי חום מחוסר הם Qing Hao, Di Gu Pi, Qin Jiao, Yin Chai Hu, ו-Hu Huang Lian. צמחים דביקים ומעשירי יין בדרך כלל לא משמשים במקרים אלה, כיוון שהם עלולים לעכב את ניקוי החום. במקום זאת, משתמשים בחומרים כמו Sheng Di Huang, Bie Jia, ו-Zhi Mu שגם מעשירים את היין וגם מנקים חום.
מחממות פנים
הפורמולות בקטגוריה זו מכילות, כמרכיב העיקרי, צמחים חמימים וחמים. צמחים כאלו מפיגים קור מפנים הגוף על ידי סיוע ליאנג, פותחים חסימות בערוצים ובקו-לאטרלים על ידי פיזור קור. מבין שמונת שיטות הטיפול, הן משתייכות לשיטת החימום, שמיישמת את הפתגם הפשוט מפרק 74 בשאלות הפשוטות: "השתמשו בחום לטיפול בקור". קור פנימי יכול להתחיל בחיצון, או להיווצר פנימית מחוסר יאנג או צ'י. קור חיצוני יכול לפלוש ישירות אל הפנים, או שהוא יכול קודם להתקיף את החיצון, ואז, אם לא טופל כראוי, לחדור לרמות עמוקות יותר בגוף. שימוש מוגזם או לא מתאים של צמחים ותרופות מקררות, וצריכה של מזון ומשקאות מקררים, יכולים גם להוביל לקור פנימי. מבחינה היסטורית, לשיטת החימום הוענקה חשיבות גדולה בטיפול במחלות, על ידי הרפואה הסינית. ל-28 אחוז מכול הצמחים המצוינים ב"קלאסיקת המטריה מדיקה של האיכר השמימי", לדוגמא, יש תכונות חמימות או חימום משמעותיות. צמחים אלו ממשיכים להוות בסיס לפורמולות חימום פנים כיום. שני הכרכים של השאן חאן לון מתמקדים בצורה משמעותית בתמיכה והרמוניזציה של היאנג צ'י של הגוף בעזרת פורמולות חמימות וחמות. פורמולות שנרשמו על ידי זאנג זונג-ג'ינג בשני טקסטים אלו מקיימות את רוב התוכן בפרק זה. פורמולות מחממות הן גם בעלות חשיבות בטיפול בהפרעות המשוייכות לשלושת שכבות היין ודפוסים באיברים יינים רבים. ההשפעה, השנייה בחשיבותה, על התפתחות אסטרטגיות הטיפול שמחממות את הפנים הייתה הופעתו של זרם "החיזוק החמים" במהלך שושלת מינג. דוקטרינות חדשות בנוגע לתפקוד שער החיוניות הובילו מטפלים כמו "שווא ג'י", "זאנג ג'ייה-בין", ו"זאו שיאן-קה" להדגיש מחדש את התפקוד משפר-החיים של היאנג צ'י כבסיס לכל התהליכים החיוניים בגוף. כתגובה למבקרים שדגלו בחיזוק היין, זאנג ג'ייה-בין השיב: "זו דאן-שי אומר 'עודף של צ'י מוביל לאש'. בעודי קורא את זה, אני משיב, 'חסר צ'י מוביל לקור'". החסידים של זרם החיזוק החמים לא המציאו אסטרטגיות טיפול רדיקליות חדשות, אלא התמקדו בעיקר בארגון מחדש של הפורמולות המקוריות של זאנג זונג-ג'ינג דרך הוספה והפחתה.
נעשה שימוש בסוגים שונים של פורמולות מחממות לטיפול בקור ברמות שונות של הגוף. להפרעות שטחיות יחסית, נשתמש בפורמולות שמחממות את הערוצים ומפוגגות קור. לקור יש נטייה לפלוש לתלת מחמם, כאשר זה קורה, נשתמש בפורמולות שמחממות את המרכז ומפוגגות קור. המצבים החמורים ביותר המקושרים לקור הם אלו שהורסים את היאנג. אלו יכולים להיות מסכני חיים ודורשים שימוש בפורמולות שמצילות את היאנג ההרוס. הפורמולות בקטגוריה זו מכילות חומרים בעלי טבע מחמם ומייבש. לכן צריך להזהר עם מטופלים עם חסר יין או איבוד דם, ולעולם לא לתת למטופלים עם חום אמיתי וקור מזויף, שמאופין על ידי קור בקצוות, סלידה של רוח, יובש בפה וצמא, עצירות, ולשון אדומה, מבין סממנים אחרים. המינון של המרכיבים העיקריים בפורמולות אלו, בעיקר Zhi Fu Zi ו-Gan Jiang, צריך לעבור התאמה בהתאם לעונה, אקלים, והקונסטיטוציה של המטופל. אם המינון נמוך מידי, לא תהיה השפעה תרפויטית; אם המינון גבוה מדי, עלולות להופיע תופעות לוואי כגון פה יבש, תחושת שריפה בלשון, פלפיטציות, והתנהגות מאנית. למטופלים עם קור פנימי חמור או כרוני במיוחד, במיוחד עם קור במחמם האמצעי, עלול להיות קושי לבלוע פורמולות מחממות. במקרים קיצונים, הקאה יכולה להיגרם אפילו מכמות קטנה של מרתח או גלולה. במקרים כאלו, לרוב נחוץ לכלול מינון קטן של צמח מקרר כמו Huang Lian במרשם הפורמולה, או לקחת את המרתח קר כדי להקל על העיכול. זאת דוגמא לאסטרטגיה הידועה הנקראת 'שימוש בקירור לטיפול במצבים הנגרמים מקור'. האפקטיביות של אסטרטגיה זאת נראית אולי מוזרה אבל קל להסבירה: קור חמור מאוד דוחף את החום הנותר לפני השטח של הגוף, כולל מערכת העיכול. כמות קטנה של קירור ינמיך את החום השטחי ויאפשר חדירה של הצמחים המחממים לתוך הפנים.
הסבר על מחממות את הערוצים ומפזרות קור
הפורמולות בחלק זה מטפלות בפתוגנים קרים הנקרשים במרידיאנים ובכלי הלוואי שלהם, שם הם חוסמים את זרימת הצ'י והדם. מצב זה גורם להיפוך קור, תבניות חסימה מסוג קור, וכיבים ייניים. זה מתרחש ביתר קלות במטופלים עם חסר קיים בדם וצ'י מזין, שבו ליאנג הגוף חסר מצע שאליו יוכל להיצמד. הפורמולות מפזרות קור בעזרת צמחים כמו Gui Zhi, Xi Xin, Ma Huang, ו-Sheng Jiang. כדי לטפל בחסר הבסיסי, הן משלבות אלה עם צמחים כמו Dang Gui, Shao Yao, Huang Qi, או Lu Rong המחזקים את הצ'י והדם.
הסבר על מחממות את המרכז ומפזרות קור
הפורמולות בחלק זה משמשות לטיפול בקור מחסר במחמם האמצעי. הטחול והקיבה שולטים בהמרה והובלה של מזון וחומרים מזינים, וממלאים תפקיד מרכזי בוויסות תפקודי העלייה והירידה של הצ'י. כאשר צ'י היאנג של איברים אלה חלש והמטופל סובל מפלישת קור חיצוני, הדינמיקה של הצ'י משתבשת וגורמת לנפיחות וכאב באפיגסטריום ובבטן, עייפות, גפיים קרות, חיפוי לשון לבן וחלקלק, ודופק שקוע שהוא או איטי או דק. לעתים יש גם צרבת, בחילות והקאות, כאב בטן עם שלשול, תיאבון מופחת, או צמא מופחת. הצמחים הראשיים בפורמולות המשמשות לטיפול בהפרעות אלה הם מחממים וחריפים או מחממים בחוזקה וחריפים באופיים. החשוב ביותר מביניהם הוא Gan Jiang, שצבעו דומה לזה של האדמה. צמחים נפוצים אחרים הם Ding Xiang, Gao Liang Jiang, Gui Zhi, Sheng Jiang, Hua Jiao, ו-Wu Zhu Yu. בהתאם לתבנית המטופלת, הם עשויים להיות משולבים עם צמחים המחזקים את הטחול ומגבירים את הצ'י, כמו Huang Qi, Ren Shen, או Bai Zhu; או עם צמחים המזינים את הדם ומעשירים את היין, כמו Dang Gui, Bai Shao, או Shu Di Huang.
הסבר על מצילות יאנג מותש
הפורמולות בחלק זה משמשות לטיפול ביאנג מותש ויין שופע עם קור הן בחיצון והן בפנימי. במקרים קיצוניים, זה עלול להוביל ליין שופע הדוחה יאנג, או יאנג מורד. תבניות כאלה מאופיינות בגפיים קרות, סלידה מקור, עייפות, רצון לשכב ולהתכרבל, שלשול מימי צלול, ודופק שקוע, חלש, וכמעט בלתי מורגש. במקרים חמורים, המטופל יפרוץ בהזעה חזקה שנראית כנשפכת כמו מים. רק פורמולות המכילות חומרים עם תכונות חימום חזקות, כמו Zhi Fu Zi, Rou Gui, Gan Jiang, Bu Gu Zhi, ו-Hu Lu Ba, מסוגלות להציל את היאנג במקרים כאלה. מביניהם, Zhi Fu Zi הוא הצמח החשוב ביותר כי הוא מחמם בחוזקה, חריף, מייבש, ונכנס לכל שנים עשר המרידיאנים. בהתאם להקשר, צמחים ראשיים אלה משולבים עם ארבעה סוגים שונים של משנים ועוזרים. במקרים של חולשה חמורה של האש בשער החיוניות, או נטישת יאנג פתאומית, יש להוסיף צמחים המחזקים את הצ'י, כמו Ren Shen, Gan Cao, או Bai Zhu, כי הכוח שנוצר מצמחים חריפים לבדם קל מדי מכדי לייצב נטישה. כאשר היין והיאנג נפרדים או נכשלים בחדירה הדדית עקב שפע של קור יין בפנימי, יש להוסיף צמחים המשחררים את היאנג ופותחים את הנקבים, כמו Cong Bai או She Xiang. כדי למנוע נטישת יאנג, ניתן גם להוסיף צמחים מכווצים כמו Wu Wei Zi, Rou Dou Kou, או Chi Shi Zhi. כאשר הצטברות קור יין מובילה לתקיעות צ'י, ניתן להוסיף כמות קטנה של צמחים מניעי צ'י כמו Chen Pi, Mu Xiang, או Chuan Lian Zi כדי לקדם את פיזור הקור ולהקל על החייאת היאנג.
מחזקות
הפורמולות בקטגוריה זו מטפלות בצורות שונות של חסר על ידי חיזוק, הגדלה, הזנה, העשרה, בצור או הוספה של הצ'י, דם, יין, או יאנג. מבין שמונת שיטות הטיפול, פורמולות אלו שייכות לשיטת החיזוק. אזכורים מוקדמים לשיטת טיפול זאת יכולים להימצא בפסוקים רבים של השאלות הפשוטות. לדוגמא, פרק 20 מפציר "חזק את מה שחלש" בעוד שפרק 74 מציעה "הגדל את אלו הסובלים מפגיעה, חמם את אלו שסובלים ממאמץ יתר" ופרק 5 מציין "כאשר הצורה בלתי מספיקה, אלינו לחמם באמצעות הצ'י של הצמחים; כאשר התמצית בלתי מספיקה, אלינו לחזק באמצעות הטעם של הצמחים." ספר קלאסיקת הקושיות (Nan Jing) מרחיב על הוראות פרגמטיות אלו על ידי חיבור רעיון החיזוק עם דוקטרינת איברי היין והיאנג: "כאשר הריאות נפגעו, הגדל את הצ'י. כאשר הלב נפגע, ווסת את הצ'י המזין והמגן. כאשר הטחול נפגע, ווסת את הדיאטה והתאם חשיפה לחום וקור. כאשר הכבד נפגע, הרגע את המחמם האמצעי. כאשר הכליות נפגעו, הגדל את התמצית" (פרק 19). הטקסט גם יישם את דוקטרינת חמשת הפאזות כמודל שמתוכו אפשר להסיק אסטרטגיות טיפול כלליות. העיקרון, "בחסר, חזק את האמא" (פרק 75), ממשיך להיות ישים בפרקטיקה עכשווית. זאת אומרת שצריך לחזק את האיבר שמתאים לפאזה שקודמת לאיבר החסר במעגל היצירה ההדדית. לדוגמא, מחזקים את הכליות (מים) כדי לטפל בחסר בכבד (עץ), ומחזקים את הטחול (אדמה) כדי לטפל בחסר בריאות (מתכת). את עיקרון זה אפשר ליישם אפילו כשהסיטואציה לא דבקה בברור לקריטריון חמשת הפאזות. דוגמא אפשרית היא חיזוק שער החיוניות (אש הכליות) במקום את הלב (פאזת הלב) לטיפול בחסר בטחול (אדמה). שחיזוק היה ענין חשוב למטפלים בהיסטוריה המוקדמת של הרפואה הסינית, אפשר להבחין מתוך ניתוח של הצמחים הנמצאים ב"קלאסיקת המטריה מדיקה של האיכר השמימי". בסביבות 20 אחוז מתוכם יהיו מסווגים כיום כצמחים מחזקים. מצד שני, פורמולות מחזקות יחסית נדירות בקלאסיקות רפואיות מוקדמות כמו השאן חאן לון וב-פורמולות חשובות מארון הזהב (Jin Gui Yao Lue). רוב הפורמולות הידעות בשימוש היום נכתבו בזמן שושלות הסונג והמינג. הספר "פורמולות מחכמים נדיבים שנאספו בזמן תקופת טאיפיי" משושלת סונג, לדוגמא, מכיל את הפורמולה הקלאסית ארבעת הג'נטלמנים. באותה התקופה, רופא הילדים "צ'יאן אי" חיבר מספר פורמולות לחיזוק חסר בחמשת איברי היין הכוללות בינהן את הפורמולה המפורסמת Liu Wei Di Huang Wan. בזמן שושלות ג'ין-יואן, "לי דונג-יואן" הדגיש את התפקיד של הטחול והקיבה בפורמולות כמו Bu Zhong Yi Qi Tang לחיזוק הצ'י ו-Dang Gui Bu Xue Tang לחיזוק הדם. הדגשתו של לי על חיזוק בעזרת צמחים מתוקים וחמימים, נמשכה בזמן שושלת מינג על ידי מטפלים כמו "זאנג ג'ייה-בין", שהרחיב אותה לחיזוק יאנג הכליות והתמצית עם פורמולות כמו You Gui Wan ו-Zou Gui Wan. חיזוק של יין, מצד שני, עוצב במיוחד בחשיבותו על ידי "זו דאן-שי", אחרון מבין ארבעת המאסטרים הגדולים של תקופת ג'ין-יואן. פורמולות כמו Da Bu Yin Wan שמתמקדות בהעשרת תמצית הכליות ובאותו הזמן הכוונת אש מטה. תחת השפעה של מטפלים שהשתייכו לזרם הפתוגן החם, גישה זו הורחבה לחיזוק של יין הקיבה, הריאות והכבד עם דגש על יצירת נוזלים. כיום, משתמשים בפורמולות מחזקות לא רק לטיפול במחלות, אלא גם כדי להגביר חסינות כנגד מחלות, לשיפור תפקוד, וכהתמודדות עם תופעות לוואי של התערבות רפואית כגון כימותרפיה והקרנות. יתרונותיהן בתחומים אלו ואחרים של הפרקטיקה העכשווית, אמנם, לא צריכים להסיח את צומת ליבנו, מהעובדה, שכמו כל התערבות רפואית, השימוש בחיזוק צריך להיות בצורה אחראית, ושאם נעשה שימוש לא נכון, ללא התייחסות להבדלה בין דפוסים, יתכנו תופעות לוואי.
התגלמויות של חסר יכולות להיות רבגוניות ויכולות להופיע במגוון רחב של קונטקסטים. הן יכולות להופיע כתוצאה מגורמי קונסטיטוציה, דיאטה גרועה, עודף עבודה, לחץ רגשי, טראומה, חולי, וגם כתופעת לוואי של טיפול רפואי. אפשר להבדיל בין דפוסי חסר לפי אספקט (יין, יאנג, צ'י, או דם) או שילוב של אספקטים (יאנג וצ'י או יין ודם); לפי איבר (כבד, לב, טחול, ריאות, כליות) או שילוב של איברים (כבד-כליות, טחול-ריאות); או שילוב של אספקט ואיבר (חסר צ'י בריאות, חסר יאנג בכליות). בגלל מערכת היחסים האינטגרלית בין הצ'י והדם, לחיזוק של אחד תהיה השפעה מועילה לשני. הפתגם "צ'י הוא המפקד של הדם, ודם היא האמא של הצ'י" מציע שהצ'י מניע את הדם ושהדם מזין את הצ'י. הבנה זאת של מערכת היחסים שבין חסר צ'י ודם קיימת בפסקה מתוך "דיון על הטחול והקיבה": "לחסר דם, השתמשו בג'ינסנג לחיזוק, מכיוון שכשהיאנג (צ'י) חיוני, הוא יצור דם (ו-יין)". מערכת יחסים דומה קיימת בין היין והיאנג, כמתואר בפסקה הבאה מתוך "אוסף מאמרים של זאנג ג'ינג-יואה": "כדי לחזק את היאנג היטב, צריך לחפש את היאנג שבתוך היין.... כדי לחזק יין היטב, צריך לחפש את היין שבתוך היאנג." לכן פורמולות רבות שמחזקות את היאנג מכילות מרכיבים שמחזקים את היין ולהיפך. מכיוון שפורמולות אלו נבנו במיוחד עבור מצבי חסר, זה מהותי לעשות הבדלה נכונה בין חסר ועודף. מצבים כתוצאה מעודף חמור לפעמים דומים לאלו מחסר, המתגלמים בסימפטומים כמו איבוד משקל וחוסר חיוניות. זה מנותח בבהירות בפסקה נוספת מתוך "אוסף מאמרים של זאנג ג'ינג-יואה": "הפרעות של חסר קיצוני לפעמים הופכות למצב ההפכי ומציגות כוח חיוניות, בעוד שהפרעות עודף חזקות עלולות, באופן הפוך, להתגלם כירידה במשקל ברורה. אסור לנו להיכשל בהבדלה בינהם. הפרעות העולות מתוך שבע הרגשות, עודף אכילה, התשה, או נזק בעקבות עודף אלכוהול או סקס, בנוסף הפרעות המתרחשות בגלל (תרומה) פרה-נטאלית לא מספקת, כולם מתבטאים לרוב כדפוסים הכוללים חום, עצירות, יאנג עולה, התנפחות, מלאות, מאניה מחסר, או כתמי עור מזויפים. למרות שהן מזכירות הפרעות המאופיינות על ידי יתר, עודפן נובע מחסר." זכרו גם שמצבים כרונים לא בהכרח נובעים מחסר, ולא כול מצב חסר הוא כרוני. זה לא בלתי רגיל שמחלת חיצון תפגע בצ'י, דם, יין, או יאנג. במקרים אלו, אלינו לשלב מרכיבים שמשחררים את הפתוגן ביחד עם אילו שמחזקים. לפורמולות מחזקות יש השפעות ואינדיקציות מאוד ספציפיות. לכן, אין להשתמש בהן ללא אבחנה, כמו ויטמינים, רק בגלל שמניחים ש"לאף אחד לא יזיק קצת חיזוק." זה לא נכון. תופעות לוואי לרוב יתפתחו כאשר נותנים מחזקים לאלו שלא סובלים מחסר. אלו כוללים חום מדיד, כאב ראש, פריחה, פצעונים, אינסומניה, עצבנות, והפרעות עיכול. טבעם העשיר והדביק של צמחים מחזקים מניח נטל על מערכת העיכול. לכן, בדרך כלל יש צורך להוסיף מרכיבים המעודדים עיכול והטמעה, כמו אלו שמחזקים את הטחול, מהרמנים את הקיבה, ומווסתים את הצ'י. מומלץ גם להוריד את המינון של מרכיבים מחזקים למטופלים עם חסר צ'י בטחול ובקיבה. בנוסף, הכרחי להתאים את המינון ביחס לחומרת המצב. מצבים מתונים, כרונים דורשים מינון קטן יותר ממצבים אקוטים, מסכני חיים. פורמולות מחזקות לרוב מבושלות לאורך זמן רב על אש קטנה ונלקחות על בטן ריקה כדי לממש את האפקט המלא שלהן. כמובן שחוקים אלו לא מתקיימים במקרי חירום.
הסבר על מחזקות צ'י
פורמולות לחיזוק הצ'י משמשות בעיקר לטיפול במצבים הקשורים לטחול ולריאות (טאי יין). איברים אלה מייצרים את הצ'י של הגוף, הנגזר מהמזון הנספג על ידי הטחול ומהאוויר הנשאף על ידי הריאות. תסמינים כלליים של חסר צ'י כוללים עייפות ותשישות. סימן היכר חשוב של הפרעות הקשורות לחסר צ'י הוא שהן מתעוררות בפעילות ומשתפרות במנוחה. הטחול והקיבה, הממוקמים במחמם האמצעי, הם המקור לייצור והתמרה של צ'י ודם. אם הטחול בחסר, גם הצ'י יהיה בחסר. בדומה, כדי שחיזוק הצ'י של כל איבר יהיה יעיל, יש לחזק תחילה את הטחול. כאשר תפקוד ההובלה של הטחול והקיבה בריא, הצ'י התקין יהיה שופע. הסימנים העיקריים של חסר צ'י הטחול כוללים עייפות, קוצר נשימה (במאמץ קל), דיבור מועט, גוון חיוור ומבריק, תיאבון מופחת, יציאות רכות ודופק חלש. כאשר חסר צ'י מלווה בתקיעות צ'י, צמחים חריפים המסייעים לתפקודי הספיגה וההובלה של הטחול, כמו Chen Pi, Mu Xiang, או Sha Ren, בדרך כלל מתווספים לפורמולות המחזקות. הצ'י של הטחול והקיבה ידוע גם כצ'י האמצע. בנוסף לשליטה בעיכול, לצ'י האמצע יש תפקידים רבים אחרים הקשורים לתפקידו המרכזי בפעולות העלייה והירידה של מנגנון הצ'י. כאשר הצ'י של המחמם האמצעי בחסר, הוא יתבטא למעלה בתסמינים של קוצר נשימה ודיבור מועט, ולמטה בתסמינים של צניחה, דימום ואי-שליטה (בסוגרים). חיזוק הצ'י האמצעי ירים את היאנג השקוע ובכך ישקם את מנגנון הצ'י. צמחים המסייעים לתנועה כלפי מעלה של הצ'י בגוף, כמו Chai Hu, Sheng Ma, או Fang Feng, מוספים בדרך כלל לפורמולות המטפלות בדפוסים אלה. חסר צ'י הריאות מתבטא בשיעול כרוני המלווה בחולשה כללית, קול חלש והזעת יתר (הריאות שולטות בעור, במרווחים ובנקבוביות). מכיוון שהנוזלים עלולים להיפגע מהזעת יתר, פורמולות אלה מטפלות גם בהשפעות של פגיעה ביין ובנוזלים על ידי הוספת צמחים מחזקי יין כמו Mai Men Dong או Sha Shen, וצמחים מכווצים כמו Wu Wei Zi או Wu Mei. חיזוק הצ'י והיין 'מחזק' או מאחד את הצ'י המגן ובכך מסייע להפחתת ההזעה. זה מעניק לפורמולות אלה השפעה מייצבת. כאשר הטחול והריאות מאבדים שליטה על מטבוליזם המים, מה שמוביל להצטברות לחות פנימית, צמחים המנקזים לחות ומסייעים למטבוליזם המים, כמו Fu Ling או Yi Yi Ren, ואלה שממירים ליחה, כמו Zhi Ban Xia, מתווספים לפורמולות מחזקות הצ'י. כאשר חסר צ'י מוביל לחסר דם או מלווה בו, מחזקי דם כמו Bai Shao, Dang Gui ו-Gou Qi Zi מתווספים. מכיוון שחסר צ'י מרמז על חוסר יכולת של הצ'י להניע חומרים בגוף, יש לשמור על מינון נמוך של צמחים אלה כדי שטבעם השמנוני לא יחסום את דינמיקת הצ'י. למקרים עם חסר צ'י הלב (בדרך כלל מורכבים יותר, בגלל הקשר ההדוק של הלב לדם), הקורא מופנה לפורמולות המחזקות את הדם ומרגיעות את הנפש. למצבים עם חסר צ'י הכליות, כולל חסר יאנג הכליות וצ'י כליות לא יציב, יש לעיין בפורמולות המחזקות את היאנג ופורמולות מייצבות ומאגדות.
הסבר על מחזקות דם
הפרעות דם ניתן לחלק לשלושה סוגים בסיסיים: חסר דם, תקיעות דם, ואיבוד דם. (היבט רביעי הוא חום ברמת הדם.) למרות שלכל סוג יש מאפיינים ייחודיים משלו, הם לעתים קרובות מתערבבים זה בזה. חסר דם כרוני מוביל בדרך כלל לתקיעות דם; תקיעות דם יכולה להוביל להפחתה בייצור ובזרימת הדם (הידועה כ'דם רע המונע יצירת דם חדש'); ואיבוד דם הוא אחת מהסיבות הנפוצות ביותר לחסר דם. הפורמולות בחלק זה משמשות לטיפול במצבים הנובעים מחסר דם. סימנים נפוצים של חסר דם כוללים סחרחורת, ורטיגו, גוון חיוור וחסר ברק, לשון ושפתיים חיוורות, ציפורניים יבשות וסדוקות, דפיקות לב, עור יבש ומגרד, נדודי שינה, עצירות, מחזורים ארוכים עם דימום מועט וחיוור, ודופק דק. קלינית, מצב של חסר דם נפוץ אצל נשים עקב איבוד דם וסתי או אצל כל מטופל שאיבד דם או סבל מתת-תזונה כרונית. פורמולות לחיזוק הדם מתמקדות במיוחד בתפקודים הפיזיולוגיים של הלב, הכבד והטחול, אשר שולטים, מאחסנים ומבקרים את הדם, בהתאמה. בגלל הקשר האינטגרלי בין הצ'י והדם, חיזוק של אחד ישפיע לטובה על השני. הפתגם "הצ'י הוא מפקד הדם, והדם הוא אם הצ'י" מרמז שהצ'י מניע את הדם ושהדם מזין את הצ'י. הבנה זו של הקשר בין חסר צ'י ודם משתקפת בקטע מתוך 'דיון על הטחול והקיבה' של לִי דוֹנְג-יוּאַן: "לחסר דם, השתמש ב-Ren Shen לחיזוק, כי כאשר היאנג [צ'י] שופע, הוא ייצר דם יין." Huang Qi הוא צמח נפוץ נוסף בפורמולות רבות מחזקות דם בגלל יכולתו להגביר את הצ'י של המחמם האמצעי והעליון. Gui Pi Tang ו-Dang Gui Bu Xue Tang הן דוגמאות ידועות. צמחים המחיים את הדם וממירים תקיעות מתווספים גם הם בתדירות לפורמולות מחזקות דם מהסיבות שתוארו לעיל. אלה כוללים Hong Hua, Tao Ren, Dan Shen, Chuan Xiong ו-Chi Shao.
הסבר על מחזקות צ'י ודם
תת-קטגוריה זו כוללת פורמולות המטפלות בו-זמנית בחולשת צ'י ובחולשת דם. מצבים אלה מתאפיינים לעיתים קרובות בתשישות כללית, חיוורון, קוצר נשימה, דופק חלש ותסמינים נוספים המעידים על חוסר אנרגיה וחומר בגוף. השימוש בפורמולות אלו נפוץ במקרים כמו התאוששות ממחלה ממושכת, לאחר לידה, או במצבי אנמיה ותשישות כרונית. ראוי לציין כי חלוקה זו אינה קלאסית ואינה נובעת ישירות מהקטגוריות המסורתיות של הפורמולות הסיניות, אלא משקפת גישה מודרנית המתמקדת בצרכים הקליניים הנפוצים. ארגון זה מספק נוחות למטפלים, במיוחד במערב, בהם השילוב בין חיזוק צ'י לדם שכיח ביותר בטיפול.
הסבר על מחזקות יין
פורמולות אלה משמשות כאשר נוזלי הגוף והתמציות נפגעים כך שהיין נחלש והיאנג נעשה עודף באופן יחסי. מצב כזה יכול להתרחש מסיבות רבות ובדרך כלל משפיע על שתי קבוצות של איברים. כאשר ההפרעה יחסית שטחית, עם פגיעה בעיקר בנוזלי היאנג, היא נחשבת ליובש של הריאות והקיבה. פגיעה בנוזלי היין או בתמציות, המתרחשת לעתים קרובות יותר בקשר להפרעות כרוניות, משפיעה על הכבד והכליות, שהם מוקד הפורמולות כאן. האסטרטגיות הטיפוליות להפרעות אלה מתמקדות בהזנה והעשרה של יין הכליות והכבד וויסות האחסון וההתמרה של נוזלים במחמם התחתון כאמצעי לחיזוק. היין של הכליות והכבד משמש כמאגר הבסיסי של יין לכל הגוף. בחלק מהטקסטים, הוא מכונה היין 'האמיתי' או 'היסודי'. בעיות ארוכות טווח רבות הקשורות לסביבה או אורח חיים (למשל, פעילות מינית מוגזמת, אורח חיים לחוץ, או סביבה יבשה עם צריכת נוזלים לא מספקת) יגרמו, לאורך זמן, לדלדול יין הכליות והכבד, ובכך יפגעו ביין האמיתי. תסמינים נפוצים כוללים כאב וחולשה בגב התחתון וברגליים, סחרחורת קלה, ורטיגו, חום גאות עם סומק בלחיים, עצבנות, חום בחמשת המרכזים, הזעות לילה, נדודי שינה, ושפיכה ספונטנית. הלשון בדרך כלל אדומה ודקה עם מעט או ללא חיפוי. הדופק מהיר ודק. בפרקטיקה קלינית, הצגות ספר לימוד כאלה מסובכות לעתים קרובות, עם זאת, על ידי סימנים נלווים של בעיות אחרות כמו חסר יאנג או צ'י, רעילות מים, ליחה, או תקיעות דם. במקרים כאלה, יש להקפיד להעריך נכון שורש וענף, לבחור ולשנות אסטרטגיות טיפול ופורמולות בהתאם. המרכיבים העיקריים של הפורמולות בחלק זה הם ברובם בעלי טבע מזין ולכן יש להם מאפיינים עשירים ודביקים. הם כוללים את- Tian Men Dong, Shi Hu, Yu Zhu, Sheng Di Huang, Shu Di Huang, Wu Wei Zi, Bie Jia ו-Gui Ban. משתמשים גם בצמחים מחזקי דם, כמו Dang Gui ו-Bai Shao. זה הגיוני, כיוון שדם הוא גם תמצית, ופגיעה בסוג אחד של תמצית פוגעת בקלות באחרים. זו הסיבה שצמחים כמו Shu Di Huang ו-Gou Qi Zi יכולים לשמש לחיזוק שני החומרים. שלושה סוגים אחרים של מרכיבים משולבים עם צמחי המפתח בפורמולות הנדונות כאן: • חומרים מחזקי יאנג כמו Lu Jiao Jiao, Du Zhong, Gou Ji ו-Tu Si Zi. מכיוון שליין וליאנג יש אותו מקור, חסר באחד מוביל בקלות לחסר באחר. יתר על כן, חיזוק היאנג הוא אסטרטגיה לשילוב דינמי של חיזוק היין בפיזיולוגיה של הגוף, כפי שמסביר ג'אַנְג ג'יֵה-בִּין ב"קלאסיקה מסווגת": "מומחים בחיזוק היאנג תמיד מסייעים ליאנג מתוך היין. כי כאשר היאנג נעזר בסיוע של היין, הייצור וההתמרה לעולם אינם מתכלים." • מכיוון שחסר יין גורם לעודף יאנג, המתבטא בדרך כלל כחום, פורמולות רבות כוללות גם צמחים המנקים אש או מנקזים חום כמו Mu Dan Pi, Zhi Mu או Huang Bai. • לבסוף, תוספת נפוצה נוספת לפורמולות אלה הם צמחים כמו Fu Ling, Ze Xie, Sha Ren או Chen Pi המקדמים את תנועת הנוזלים והצ'י. זה נעשה כדי למנוע מהפורמולות לסתום את העיכול ומטבוליזם המים של הגוף. גם כך, יש להשתמש בפורמולות הנדונות כאן בזהירות ולשנות אותן בהתאם במטופלים עם חולשת הטחול והקיבה. חשוב גם לזכור שאם השפעה פתוגנית פעילה היא עדיין הבעיה העיקרית, השימוש בפורמולות אלה מותווה נגד.
הסבר על מחזקות יאנג
הפורמולות בחלק זה משמשות לטיפול בדפוסי חסר יאנג על ידי חימום וחיזוק היאנג. בסין העכשווית, הן משמשות בעיקר לחיזוק יאנג הכליות. יש לכך שתי סיבות. ראשית, מסיבות היסטוריות ופיזיולוגיות, פורמולות המחזקות את יאנג הטחול והלב נרשמות בדרך כלל כפורמולות המחממות את הפנים. שנית, הרפואה הסינית העכשווית מדגישה נקודת מבט ממוקדת איברים. בראייה זו, תפקודי הכליות כוללים את אלה של שער החיוניות, למרות שלאורך ההיסטוריה רופאים רבים התייחסו אליהם כישויות פיזיולוגיות ואנטומיות שונות. הבדלי דעות אלה יודגשו בחלק מסעיפי הפרשנות של הפורמולות להלן. הביטוי העיקרי של סוג חסר היאנג המטופל על ידי הפורמולות בחלק זה הוא תשישות מערכתית, בדרך כלל מלווה בתחושת קור או דחייה מקור. מכיוון שסוג זה של קור נובע מחסר, כלומר, משהו שחסר לגוף, פשוט ללבוש יותר בגדים לעתים קרובות יקל עליו. זאת בניגוד לתחושת קור או צמרמורות הקשורות למצב חיצוני, שלא ניתן להקל עליהן על ידי לבישת יותר בגדים. ביטויים נפוצים אחרים של חסר יאנג כוללים הסתגרות בתוך עצמו, דחייה מקור, גפיים קרות, כאב וחולשה בגב התחתון ובגפיים התחתונות, לשון חיוורת, ודופק שקוע וחלש (במיוחד בעמדה הפרוקסימלית ביד ימין). סימנים ותסמינים נלווים הם רבים וכוללים אימפוטנציה, שפיכת זרע, הפרשה וגינלית מימית, הרטבה, השתנה תכופה ומרובה, צפצופי נשימה, שלשול בעלות השחר, והפרעת צמא ודלדול. בפורמולות אלה, התלות ההדדית של יין ויאנג נראית בבירור. מרכיבים מחזקי יאנג משולבים בדרך כלל עם אלה המחזקים את היין. לא יאנג ולא יין יכולים להתקיים ולשגשג באופן עצמאי זה מזה. מבחינה זו, נאמר שליין ויאנג יש שורש משותף ויש לחזק אותם יחד כך שיאנג יוכל להיווצר מיין. לעתים זה מושג על ידי שילוב צמח מחזק יין כמו Shu Di Huang עם אחד שמגייס את היאנג, כמו Zhi Fu Zi או Rou Gui. בפעמים אחרות, תפקודים אלה טבועים במידה זו או אחרת בחומרים בודדים, כמו Lu Rong (שהוא מחמם, אך הוא עצמו הג'ינג של בעל חיים), Rou Cong Rong (שהוא גם מלחלח וגם מחזק יאנג), או Tu Si Zi (שמחזק גם את היאנג וגם את היין). מכיוון שייצור צ'י היאנג קשור באופן הדוק להתמרת מים, חסר יאנג מלווה תמיד בפתולוגיות נוזלים. מסיבה זו, הפורמולות בחלק זה נוטות לכלול צמחים המקדמים את מטבוליזם המים, מנקזים לחות, או ממירים ליחה.
הסבר על מחזקות יין ויאנג בו זמנית
תמציות היין תלויות לייצורן בכוחות המתמירים של הצ'י היאנגי. הצ'י היאנגי, בתורו, מיוצר ונשלט על ידי תמצית היין. לכן, לאורך זמן, חסר ביין יוביל בהכרח לחסר ביאנג ולהיפך. תהליך זה יכול להיות איטי והדרגתי (כמו במהלך מחלה כרונית), או יחסית חריף (כמו במהלך הפרעת חום גבוה). לחלופין, חסר ביין וביאנג יכול להיות הבסיס המולד ממנו מתפתחת הפרעה. הפורמולות בחלק זה מטפלות בהפרעות משולבות אלו של חסר ביין וביאנג. מסיבה זו, הן בדרך כלל משלבות צמחים המחזקים יין, כמו Bie Jia, Shu Di Huang, Shan Zhu Yu, Gou Qi Zi, או Mai Men Dong, עם אלו המחזקים יאנג, כמו Lu Rong, Ba Ji Tian, Rou Cong Rong, או Du Zhong. צמחים אחרים מתווספים לפי הצורך, כפי שמתואר בחלקים הקודמים. בפועל, סוג אחד של חסר ייטה להיות דומיננטי, עובדה שחייבת להשתקף בבחירה ובהתאמה של הפורמולות המתאימות.
מעגנות ומייצבות
מבין עשרת סוגי הפורמולות המסורתיות, נאמר שאלו בקטגוריה זו מעגנות ומייצבות. אסטרטגיה זאת מוזכרת לראשונה ב"שאלות הסיסיות" (פרק 74): "לבעיות של פיזור, החזק" ו"חומרים חמוצים יכולים לייצב מקרים של נטישה." המושג 'נטישה' מתייחס למצב כאשר ישנו ניקוז חיצוני של החומרים הבסיסיים של הגוף. זהו מצב רציני שדורש התערבות מיידית וחזקה. בדרך כלל, זה נעשה על ידי חיזוק הצ'י הראשוני בעזרת ג'ינסנג כצמח בודד. אם ישנם סימנים של קור המעידים על אובדן של צ'י יאנגי, ג'ינסנג משולב עם Zhi Fu Zi.
ברפואה הסינית, הצ'י, דם, תמצית ונוזלי הגוף נחשבים כאוצרות שמזינים ותומכים בגוף האנושי. במצבים נורמליים, הגוף שומר על רמות פיזיולוגית מתאימות של חומרים אלו על ידי ויסות של ייצור והפרשה. לכן, איבוד של חומרים הכוללים זיעה, רוק, דם, שתן, צואה, זרע, הפרשות וגינאליות וצ'י הוא אספקט נורמלי של תפקוד פיזיולוגי בריא. ישנם שני גורמים שכיחים להפרשה או נזילה חריגה של צ'י או חומרים מהגוף. הראשון- הם יכולים להידחף החוצה על ידי מצבים של עודף המערבים חום. כגון רוח חום בחיצון, ליחה חמה בריאות, חום בדם, או לחות חמה במחמם התחתון. השני- חוסר או החלשות של התהליכים, שבמצב נורמאלי מחזיקים בפנים את הנוזלים והחומרים האחרים, מה שגורם לחוסר יציבות. הפורמולות בקטגוריה זו מתייחסות לגורם הבעייתי השני. האסטרטגיה השכיחה ביותר כבסיס לפורמולות אלו היא לשלב בין חומרים מחזקים, שמחזקים את אותם תהליכים, ביחד עם חומרים חמוצים(עפיצים) שמייצבים או "מקשיחים" את התפקודים הפיזיולוגים של החזקה וריסון, ובכך מונעים נזילה והפרשה. ישנם חמישה קטגוריות עיקריות של פורמולות שמעגנות ומייצבות: אלו שמייצבות את החיצון ומפסיקות הזעה. אלו ששומרות על הריאות ומפסיקות שיעול. אלו שקושרות את המעיים ומגנות ממצבי נטישה. אלו ששומרות על התמצית ומפסיקות בריחת שתן. ואלו שמגנות מדימום ריחמי ומפסיקות הפרשות וגינאליות. חשוב לזכור שבעוד שפורמולות אלו נכתבו עבור בעיות כגון נטישה, שנגרמות על ידי התשה של הצ'י הנורמאלי והתמצית, הן מתמקדות בעיקר בטיפול בסימפטומים (הענף). כדי להשפיע על החלמה לטווח הארוך, ברגע שהסימפטומים נעלמו, אלינו להמשיך בטיפול בעזרת פורמולות המתייחסות לשורש או לסיבה היסודית. זה חיוני, שלא נעשה שימוש בפורמולות אלו במצבים של עודף, כגון הזעה מרובה כתוצאה ממחלת חום אקוטית, פליטות ספונטניות כתוצאה מאש מעודף, הפרעות דיזינטרייות אקוטיות, שלשול מסטגנציית אוכל, או דם בשתן כתוצאה מתנועה בלתי אחראית של דם חם. אם נעשה שימוש בפורמולות אלו במקרים של פתוגנים חיצוניים המשתהים בגוף, הם ישארו בגוף לזמן רב.
הסבר בקרוב
רוצים לעזור בבניית האתר? צרו קשר!
מרגיעות נפש
המילה "נפש" ברפואה סינית מסמלת את האספקטים הלא פיזיים של הישות האנושית. שלא כמו במערב, אלו לא נתפסים כנפרדים ושונים באיכותם מהגוף. כמו ש"זוהו שוו-היי" כותב ב"הערות רנדומליות מקריאה על רפואה": "חמשת הרוחות (נפשות) הן האופי של הדם והצ'י. להתרוממות רוח, כעס, הרהור, עצב ופחד, יש בסיס במנדט השמיימי. אדם שאין ברשותו רגשות אלו יהיה קהה חושים, אישיותו מתה". הפרעות של הנפש, אם כך, נחשבות כהתגלמויות של הפרעות שמונעות מאדם לחיות בצורה מתאימה למי שהוא. הרפואה הסינית מציאה דרכים רבות לטיפול בהפרעות כאלו. אלו כוללות שינוי בדיאטה ודרך חיים, טיפול רגשות מנוגדים (שבו רגש עודף אחד מטופל על ידי יצירה של רגשות אחרים, לפי הדוקטרינה של חמשת הפאזות), ויעוץ, כמו כן רפואת צמחים. בהחלט, כמו שהרופא מהמאה ה-17 "יה טיאן-שי" ציין ב"רשומות מקרים כמדריך לפרקטיקה קלינית": "רישום פורמולות מתבסס על תפקודי הצמחים. לצערי, אלו לא יהיו מספיקים כדי לעשות את המטופל שמח". מבחינה היסטורית, הפורמולות בפרק זה מגיעות מתקופות שונות רבות בהיסטוריה של הרפואה הסינית, הן משקפות את העיסוקים השונים של מחבריהן בהתייחסות על הנפש ודרכי הטיפול בה. פורמולות מהשאן חאן לון והג'ין גווי יאו לוא בדרך כלל מדגישות ויסות בין הצ'י המזין והמגן, אם זה על ידי ניקוז אש, הירמון המחמם האמצעי, או הזנת דם. משושלת טאנג והלאה, ובמיוחד בתקופת ג'ין-יואן, אש נהייתה עניין מרכזי לרופאים סיניים, וזה משתקף בניסיונותיהם להרגיע את הנפש. דגש גדול על מערכת האיברים (במקום צ'י ודם) הוביל לעיצוב פורמולות לטיפול ספציפי בלב כאיבר המשויך ביותר לאש ונפש. הפרעות ליחה גם משכו תשומת לב גדולה יותר, בעוד שדיונים על אש החיים (מינג מן) והאינטרקציה בינה לבין הלב או האש השליטה הכניס למשחק את מערכת היחסים בין הלב לכליות. מגמות אלו המשיכו בזמן שושלת מינג לתוך עידן צ'ינג. בהתמזגות עם עלייתו של זרם הפתוגנים החמים כסוגייה חשובה לרופאים בזמן זה, חסר יין קיבל תשומת לב מיוחדת, וכך גם איבר הכבד, שרופאים רבים אז ראו כאיבר החשוב ביותר לטיפול בכול סוגי המחלות הפנימיות. מהתקופה הרפובליקנית והלאה, ועמוק לתוך סין פוסט-מאו, קונספטים שהושאלו מהרפואה המערבית, כגון נוירוסטניה או תשישות עצבים, הפכו לחשובים במיוחד בסין וברפואה סינית. כמו תמיד, שינויים אלו לא רק עודדו יצירה של פורמולות חדשות, הם גם השפיעו על הפרשנות והשימוש בפורמולות קיימות. לדוגמא, מערכת האיברים שוב קיבלה יחס מרכזי, כתוצאה מכך, כמעת כול הפורמולות בקטגוריה זו מוגדרות כעת כמטפלות בעיקר באיברי הלב והכבד.
כמתואר על ידי "זוהו שוו-היי", האסטרטגיה הראשית לטיפול בהפרעות של הנפש ברפואה הסינית היא להרגיע אותן: "השינויים הרבים של הפרעות הנפש הם מעבר להבנה, והם גם הקשים ביותר לטיפול ( מבין כל סוגי המחלות). לשם כך, זה חיוני לדעת על שורשיהם וענפיהם. בכלליות, כדי שהנפש תהיה בשליטה (על פעולותיה), היא צריכה להיות מווסתת. כדי שתהיה מווסתת, היא צריכה להיות רגועה". אסטרטגיה זאת תוארה לראשונה ב"שאלות הבסיסיות" (פרק 74): "הרגע הפרעות עם פלפיטציות וחרדה". כמו כל ההפרעות האחרות ברפואה הסינית, אלו של הנפש מחולקות לשני סוגים עיקריים, חוסר ועודף. כאן, אלו מתייחסים גם לענף (התגלמות) וגם לשורש. סימפטומים של חסר כוללים- פלפיטציות עם חרדה, שכחנות, חוסר התמצאות ואינסומניה. בכלליות, דפוסים אלו נגרמים מחוסר או תקיעות של צ'י ודם, המונעים את ההתבטאות של הנפש ובכך גורמים לה להיות מוטרדת. שיטת הטיפול בסוג של הפרעות אלה היא לחזק ולהרמן את הצ'י והדם. סימפטומים של עודף כוללים- תחושה של יתר סטרס, התנהגות מאנית, מזג רע, ועצבנות. דפוסים אלה הם תוצאה של עודף חום, יאנג חסר שליטה, סטזיס דם, ליחה, וסטגנציית צ'י חמורה. אסטרטגיית הטיפול בסוג של הפרעות אלה היא לעורר סדציה ולהרגיע את הנפש. בפרקטיקה, אופי הופעתן של הפרעות הנפש בקליניקה נוטה להיות מורכבת ולעיתים מערבת אספקטים של חסר ועודף בו זמנית. לכן נעשה שימוש בקומבינציה של אסטרטגיות טיפול ברוב המקרים. בנוסף, מכיוון שהפרעות הנפש מתרחשות כתוצאה מחוסר איזון של צ'י ודם, הן מופיעות לעיתים בקונטקסט שבו פורמולות שלא מוזכרות בקטגוריה זו הולמות יותר. לדוגמא, חום ביאנג מינג יכול לגרום להתנהגות מאנית, כאן יש צורך בטיפול מטהר (משלשל). ליחה יכולה לחסום את פתחי החישה, אשר דורשים פתיחה. צ'י מורד יכול לגרום לעצבנות רבה ואינסומניה. סטאזיס דם יכול להוביל לאי שפיות ושכחנות. וחסר מסוגים שונים יכול לגרום לפלפיטציות, חוסר התמצאות, או אינסומניה. פורמולות רבות בקטגוריה זו מכילות מתכות או חומרים כבדים רעילים אחרים או כאלה שפוגעים בקלות במערכת העיכול. לכן יש צורך באמצעי זהירות מתאימים. נשתמש בתחליפים במקום חומרים רעילים כמו Cinnabaris- Zhu Sha.
הסבר בקרוב
רוצים לעזור בבניית האתר? צרו קשר!
מווסתות צ'י
כאשר שינוי פתולוגי מתרחש בכול אזור, איבר או ערוץ, בדרך כלל, זו היא זרימת הצ'י שנפגעת ראשונה. מכאן הפתגם, "בשלביה הראשונים, המחלה שוכנת בצ'י". הצהרה זאת מתייחסת לסטגנציית צ'י: הצטברות מקומית של צ'י לא פונקציונלי שמתבטאת כהגבלה, התקבצות, או התמרדות. ישנם סיבות רבות לסטגנציה כזאת, הכוללים הפרעות רגשיות, הרגלי אכילה לא מסודרים, טראומה, והשפעת פתוגנים חיצוניים. חסר צ'י ארוך טווח גם עלול להוביל לסטגנציית צ'י. באופן הפוך, סטגנציית צ'י לאורך זמן תוביל בקביעות להפרעות אחרות בפעילות הגוף ומערכותיו. סטאזיס דם, חסימת ליחה, סטגנציית מזון, והפרעות חסר הן תוצאות אופייניות של סטגנציית צ'י. כמו שצויין בפרק 39 של השאלות הבסיסיות: "אין ספור הפרעות מיוצרות דרך הצ'י". קטגורייה ספציפית של פורמולות מווסתות צ'י הוצגה לראשונה על ידי המטפל משושלת צ'ינג "וואנג אנג" ב"אוסף מנותח של פורמולות רפואיות". כיום, לעומת זאת, רוב הפורמולות הנכללות בקטגורייה זאת הן עתיקות יותר בצורה משמעותית. הקבוצה הגדולה ביותר מגיעה מעבודתו של "זאנג זונג ג'ינג" משושלת האן, השאנג חאן לון. טקסט רב השפעה זה התמקד על ויסות התנועה והפיזור של צ'י ותמצית ברחבי הגוף. רק הרבה יותר מאוחר, במיוחד בזמן שושלות ג'ין ויואן, מטפלים התחילו למקד את אסטרטגיות הטיפול שלהם ספציפית בעילוי וההורדה של צ'י. מבחינה היסטורית, פרשנים מבדילים בין שני סוגים עיקריים של פורמולות לוויסות צ'י. הראשון מעודד את התנועה החלקה של הצ'י, פותח סטגנציות, ונעשה בו שימוש לטיפול בכאב ונפיחות. הסוג השני מכוון זרימה מתמרדת או אבנורמאלית של צ'י מטה ונעשה בו שימוש לטיפול בבעיות כגון הקאות, גיהוקים, שיהוקים, וסוגים מסוימים של שיעול וצפצופים. הפורמולות בקטגוריה זו מתמקדות בפונקציות התנועה והדינמיקה של הקטגוריה הרחבה יותר של הצ'י. מסורתית, פונקציות אלו שויכו לריאות כשליטות של הצ'י. לכן, פרק 74 בשאלות הבסיסיות, שדן ב-19 התהליכים הבסיסיים בשורש כל המחלות האנושיות, מציין: "כל האצה או חסימה של צ'י קשורה לריאות". הצ'י שמתייחסים אליו בקטע זה מצטבר בחזה, ופיזורו ברחבי הגוף מווסת ונשלט על ידי המקצבים המוענקים לו על ידי הריאות. זה שונה מהצ'י היאנגי החם או האש המיניסטריאלית (אש השר) שמתפשטת בגוף ממקורה במחמם התחתון, שטבעה הנועז מכוון ונשלט על ידי הכבד. בנוגע לפתולוגיות של צ'י מסוג זה, אותו פרק בשאלות הבסיסיות קובע: "כל התמרדות וזרמי חום מעלה שייכים לאש," ו"כל קור עם כיווץ ומתח משוייך לכליות". מתחילת שושלת מינג, רופאים סינים התחילו לשייך כל סוג של סטגנציה או חסימת צ'י עם הכבד. לזה התלוותה נטייה להתמקד בגורמים פנימיים (ז"א רגשיים) במקום חיצוניים (ז"א סביבתיים) כסיבות לסטגנציה. ההטמעה, לתוך הרפואה הסינית, של החיבור בין הפרעות רגשיות לבין תפקוד עצבי, שהונח על ידי הרפואה המערבית בסוף המאה ה19 ותחילת המאה ה20, חיזק עוד יותר נטיות אלו, כשרופאים סינים פירשו את התפקוד של מערכת העצבים ברפואה המערבית כתואמת לתפקודי הכבד ברפואה הסינית. זה הוביל לנטייה בזמנים מודרניים לקשר בעיות רגשיות עם דפוסים של סטגנציית צ'י הכבד ולהגדיר את הכבד כאיבר החשוב ביותר בוויסות הצ'י. ניתן לראות את זה כהיצרות של אסטרטגיות הטיפול היותר מורכבות הזמינות בספרות הרפואית הסינית. סוגייה זאת עולה פעמים רבות בקטעי הפרשנות של פורמולות אינדיבידואליות בקטגוריה זו.
סטגנצית צ'י גורמת לפונקציות העילוי וההורדה (ההכוונה מעלה ומטה) של דינמיקת הצ'י להיכשל. ההתגלמויות הקליניות האופייניות לפתולוגיות אלו הן כאב ונפיחות. זה משתקף בפתגם נוסף: "מחסור במעברים חופשיים יוצר כאב". לכן, הקלה על פונקציות העילוי וההורדה של דינמיקת הצ'י, כדי לפתוח את זרימת הצ'י התקינה, היא המטרה העיקרית של הפורמולות בקטגוריה זו. נאמר עליהן שהן מווסתות את הצ'י על ידי פתיחה של אזורי חסימה והחלקה של תנועה נורמלית של דינמיקת הצ'י. זה כולל, הקלה על עליית הצלול מעלה, הכוונת האכור מטה, והיפוך המתמרד. בוויסות צ'י, חשוב להבדיל בין חסר לעודף. סטגנציה נחשבת צורה של עודף. היא הצטברות זמנית של צ'י באזור של הגוף בו הוא לא מפוזר בהתאם. כאשר זה קורה, האסטרטגיה המתאימה היא עידוד תנועת הצ'י. אם, במקום זאת, נחזק את הצ'י, סטגנציה תגבר ומצב המטופל יחמיר. ומצד שני, עידוד תנועת הצ'י כאשר הוא חסר רק יחמיר את החוסר. כאשר הצ'י הוא גם תקוע וגם חסר (מצב יחסית שכיח), יש להתייחס לשני האספקטים. מכיוון שסטגנצית צ'י מובילה בקלות לפתולוגיות משניות כגון סטזיס דם, חסימת ליחה, לחות, או סטגנצית מזון, אלול להיות הכרחי לכלול צמחים שמתייחסים לבעיות אלו בתוך פורמולות שמווסתות את הצ'י. זה דורש הבדלת דפוסים זהירה, תשומת לב רבה לתהליכי פתולוגיה, ראשוניות ומשניות ולמערכת היחסים ביניהן. המרכיבים העיקריים בפורמולות בקטגוריה זו הם חריפים ומרים ובנוסף מחממים או מייבשים. כאשר נעשה בהם שימוש לא מתאים, הם יכולים בקלות לפגוע בנוזלים ולפזר את הצ'י. לכן, יש לתת אותם עם זהירות רבה למטופלים עם סטגנצית צ'י ומחסור בנוזלים, ויש להפסיק את השימוש בהם ברגע שהמצב משתפר.
הסבר בקרוב
רוצים לעזור בבניית האתר? צרו קשר!
מווסתות דם
בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב (Huangdi Neijing), מונחים היסודות של ויסות הדם. טקסט זה, הנחשב לאבן היסוד של הרפואה הסינית, מלמד אותנו: "אם הצ'י נע, הדם עוקב. אם הצ'י בתקיעות, הדם מתקרש." (השאלות הפשוטות, פרק 17). רעיון זה מזכיר לנו שהדם אינו פועל בבידוד - זרימתו תלויה בתנועה החלקה של הצ'י. מעיקרון זה, החל המסע להבנת סטגנציית דם, חסר וחום. שושלת האן: ז'ַאנְג ז'וֹנְג-ג'ִינְג, מהמוחות המבריקים ביותר ברפואה הסינית המסורתית, כתב בהרחבה על סטגנציית דם בקלאסיקות שלו, דיון בנזקי קור (Shang Han Lun) ופורמולות חיוניות מהארון המוזהב (Jin Gui Yao Lue). הוא זיהה כיצד סטגנציה מובילה למחלה, באומרו: "כאשר קור חוסם את המרידיאנים, הדם נעשה סטטי ויוצר הצטברויות." (שאנג חאן לון, שורה 25). מעבודתו, אנו מקבלים פורמולות כמו: Cinnamon Twig and Poria Pill - Gui Zhi Fu Ling Wan המשמשת לסטגנציית דם הגורמת לכאב בטן ומסות. במילותיו: "למסות בבטן הנגרמות מסטגנציית דם, השתמש ב-Gui Zhi Fu Ling Wan כדי לקדם תנועת דם ולהפחית מסות." (פורמולות חיוניות מהארון המוזהב, פרק 5). שושלות מינג וצ'ינג: בתקופת שושלות מינג וצ'ינג, ההבנה של הדם העמיקה. לי דונג-יואן, בספרו דיון על הטחול והקיבה (Pi Wei Lun), כתב: "הטחול הוא מקור יצירת הדם; חולשתו מובילה לחסר וסטגנציה." כאן: Four Substance Decoction - Si Wu Tang, הפכה לאייקונית, היא מאזנת את האפקטים המזינים של Shu Di ו-Bai Shao עם הכוחות המניעים של Dang Gui ו-Chuan Xiong: "להרמוניזציה של דם וצ'י, המהות של Dang Gui, Shu Di, Bai Shao ו-Chuan Xiong חייבת להתמזג." (ניתוח מרשמים, Yi Fang Ji Jie). כיום, אנו ממשיכים לבנות על מורשת עשירה זו. ד"ר דֵנְג טְיֶה-טָאוֹ, חוקר מודרני מוערך ברפואה סינית, הדגיש את המורכבות של מצבי דם: "סטגנציה וחסר לעתים קרובות מתקיימים יחד. טיפול בדם דורש ויסות צ'י ותמיכה בטחול בו-זמנית." (רפואה סינית מסורתית קלינית מודרנית). פורמולות מווסתות דם הן יותר ממתכונים; הן סיפורים על איך הרפואה הסינית המסורתית התפתחה דרך דורות של תצפיות וחוכמה. בין אם אתם רושמים- Xue Fu Zhu Yu Tang לפירוק סטגנציה או Si Wu Tang להזנה, אתם חלק ממורשת המגשרת בין טקסטים עתיקים לחיים מודרניים. כיצד תמשיכו סיפור זה בפרקטיקה שלכם?
הפורמולות בקטגוריה זו מתמקדות בטיפול בדם. 'דם' ברפואה סינית הוא תמצית פיזיולוגית שטבעה דומה אך לא זהה לזו של דם ברפואה המערבית. דם ברפואה סינית, כמו כל דבר באורגניזם, לא מוגדר על ידי ההרכב המבני (חומרי) שלו, אלא על ידי תפקודו. ולכן, את הדם, כמו את הצ'י, אפשר לווסת. ויסות שכזה כולל שיפור הדינמיקה שלו, אבל גם את איכותו, מכיוון שהאחד קובע את השני. דם שנהיה סמיך מדי, נע בצורה עצלה, בעוד שתנועה עצלה, בקביעות מובילה לעיבוי של החומר. לפורמולות בקטגוריה זו יש יכולת לטפל ישירות בדם. בזה, הן שונות מפורמולות אחרות, כגון אלו שמפנות חום, מחממות פנים, או מלחלחות יובש. להן גם יש השפעה על הדם, אך משיגות השפעה זאת באופן עקיף, כלומר, דרך וויסות צ'י יאנגי או העשרה של נוזלי הגוף. קטגוריה זו מחלקת פורמולות שמווסתות את הדם לשתי קבוצות גדולות: אלו שממריצות את הדם ומפיגות סטזיס דם, ואלו שמפסיקות דימום.
מסלקות רוח
בפורמולות מסלקות רוח עושים שימוש לטיפול בדפוסים בהם סימפטומים מסוג רוח הם הדומיננטים. הפרעות כאלו תוארו לראשונה בטקסטים קלאסיים כמו השאלות הבסיסיות. פרק 42 של אותה עבודה מוקדש לנושא זה בלבד. משפטים כמו "רוח אוהבת לזוז ומשנה את התגלמותה לעתים קרובות" מעידים על המגוון הרחב של בעיות ועל המערך המבלבל של סימפטומים המקושרים לרוח. הפתגם ש"רוח היא המובילה של כל המחלות" משקף את הסטטוס המשויך לכוחה ביצירת מחלות. אפילו היום, רוב ספרי הלימוד על רפואה פנימית מתחילים עם פרק על הפרעות חיצון (אשר כוללות רוח), וממשיכים עם דיון על שבץ-רוח והטיפול בו. הבחנה דומה בין רוח חיצונית לפנימית נמצאת בשימוש כדי לארגן את הפורמולות בקטגוריה זו, לאלו שחופרות ומפזרות רוח חיצונית ולאלו שמפייסות ומכבות רוח פנימית. רוח חיצונית מתייחסת לרוח שנכנסת לגוף מבחוץ, כמתואר בציר השמימי פרק 46: "כאשר הבשר לא מוצק והמרווחים והנקבוביות דלילים, האדם נוטה להפרעות רוח." סוג רוח זו יכולה לתקוף כל שכבה של הגוף: העור, השרירים, הערוצים, הגידים, העצמות, והאיברים. היא לרוב מלווה על ידי השפעה פתוגנית נוספת כגון קור, חום, יובש, או לחות.
הפורמולות לרוח חיצונית בקטגוריה זו מטפלות בהפרעות בהן הרוח היא הפתוגן העיקרי והתגלמותן מאפיינות רוח: תוקפות מהר, משתנות, או משפיעות על תנועה. מכיון שרוח היא פתוגן יאנגי, היא לעיתים גורמת לבעיות שמשפיעות על החלק העליון של הגוף, במיוחד הראש. סימפטומים אופייניים לרוח חיצונית כוללים גרד, חוסר תחושה בעור ובבשר, כאבי ראש, סתימות אף ממקור עמוק, ספאזם בשרירים, קושי להזיז מפרקים, ומראה או כוח אסימטרי. רוח פנימית נוצרת כאשר האיברים הפנימיים, בעיקר הכבד והכליות, מאבדים את היכולת לשלוט בצ'י היאנגי, שטבעו הוא פראי והופך בקלות לרוח פתוגנית. זה נכתב לראשונה בפרק 74 של השאלות הבסיסיות: "ההתגלמויות השונות של רוח כמו איבוד הכרה וסחרחורות, כולן משוייכות לכבד." תנועה פנימית של רוח יכולה לעלות כתוצאה של חסר יין בכליות או בכבד, עלייה של יאנג הכבד, חסר דם, או עודף חום. הפרזנטציה השכיחה ביותר כוללת סחרחורת, ורטיגו, רעידות, איבוד טונוס שריר, ובמקרים חמורים פרכוסים, קושי בדיבור, ואיבוד הכרה פתאומי עם אסימטריה בפנים או המיפלגיה. רוח חיצונית ופנימית יכולות ליצור אחת את השנייה או להשתלב ביחד, מה שיוצר טשטוש מסוים בגבול בין הקטגוריות. למשל, רוח חיצונית עלולה לחדור לתוך האיברים או לעורר רוח פנימית. רוח פנימית, מצד שני, עלולה להפריע ליאנג המגן, מה שיוביל לחדירה של רוח חיצונית. הטרמינולוגיה, בנוסף, לא תמיד מדויקת. אסימטריות בפנים והמיפלגיה, למשל, נחשבות כסימנים לשבץ-רוח. בהתחלה, רופאים האמינו בדרך כלל שזה נגרם על ידי רוח חיצונית החודרת לתוך הערוצים אצל מטופלים עם חסר דם וצ'י. משושלת סונג והלאה, אותם הסימפטומים הובנו, יותר ויותר, כעולים מתוך גורמים פנימיים המערבים אש, ליחה, חסר יין, ועלייה של יאנג. כדי למנוע בלבול, המצב השני נקרא לרוב שבץ-מסוג רוח, למרות שכותבים מסוימים ניסו לגשר בין שתי הדעות לדוקטרינה אחת. שבץ-רוח יכול להתייחס גם, בכול זאת, למצבי חיצון המאופיינים על ידי חום מדיד, כאב ראש, הזעה, ודופק צף ומתון. כיום, המושג שבץ רוח בדרך כלל מתייחס למצבים עם איבוד שליטה על שרירים או שיתוק, והוא מחולק לשבץ-בערוצים (מצב יחסית מתון יותר ללא איבוד הכרה) ושבץ-איברים (עם איבוד הכרה). ברוח חיצונית מטפלים בדרך כלל על ידי פיזור עם המטרה של סילוק החוצה. ברוח פנימית, מצד שני, מטפלים בעזרת צמחים מרגיעים, מכבים וסדטיביים, ובנוסף אלו שמחזקים יין ומווסתים את הכבד. אבחנה מדויקת היא חיונית כדי להימנע מסיבוכים הנובעים משימוש בפורמולות שאינן מתאימות. מצבים מסוימים עלולים לערב גם רוח חיצונית וגם רוח פנימית, במצבים אלו הטיפול צריך להתייחס לשני האספקטים. ובכל זאת, מכיוון שצמחים שמפזרים רוח הם בדרך כלל חמים ומייבשים מטבעם ויכולים בקלות לפגוע בנוזלים או לייצר אש, יש להשתמש בהם בזהירות רבה במצבים של חסר יין או עלייה של יאנג. אם יש צורך, יש לשלב אותם עם צמחים מתוקים, קרירים שמעשירים את הנוזלים. בנוסף, מכיוון שזה נדיר שרוח תתקוף את הגוף לבד, יותר נפוץ שתלווה על ידי פתוגנים נוספים כמו קור או יובש, טיפול מתאים דורש התייחסות לכל פתוגן. מכיוון שרוח היא לפעמים גורם שניוני במקום ראשוני, לא כל הפורמולות שמטפלות ברוח נמצאות בקטגוריה זו.
הסבר בקרוב
רוצים לעזור בבניית האתר? צרו קשר!
מלחלחות יובש
יובש הוא אחד מששת סוגי הצ'י הזדוניים. הוא פוגע ספציפית בנוזלים, מה שמחליש את יכולתם ללחלח ולספק סיכוך לתנועה של דינמיקת הצ'י. למרות שהפרעות יובש וטיפולם הוזכרו כבר בקיסר הצהוב ובשאנג חאן לון, זה לא היה עד תחילת שושלת צ'ינג והפרסום של "הוראות לרופאים" של "יו צאנג", שהם נהיו יותר מדאגה חולפת עבור הרופאים הסיניים. על פי "יו": "מבין תשע עשרה הפתודינמיקות הרשומות בקיסר הצהוב, רק צ'י יובש חסר. אני ספציפית רוצה לתקן חסר זה. העיקרון המרכזי הוא שבאביב נפגעים מרוח, בקיץ מחום, בסוף הקיץ מלחות, בסתיו מיובש, בחורף מקור. ...הסוגים השונים של חספוס, קמילה, וייבוש, כמו כן סדיקה וסחיפה מתקדמים, כולם משתייכים ליובש." הפרסום של "הבדלה סיסטמית של מחלות פתוגנים חמים" של "וו ג'ו-טונג" כמאתיים שנה לאחר מכן, סיפק לבסוף לרפואה הסינית מסגרת סיסטמתית לדון בהפרעות יובש. "וו ג'ו-טונג" הבדיל בין יובש פנימי וחיצוני, הראשון כתוצאה מדיסהרמוניה באיברים הפנימיים, השני כתוצאה מחדירה של פתוגן יובש מבחוץ, וסידר את הדפוסים הנובעים לפי מיקומם בשלושת המחממים. כתאורטיקן מרכזי (בזרם) של הפרעות פתוגנים חמים, "וו ג'ו-טונג" התעניין מעל לכל בחדירה של יובש מהסביבה החיצונית, שהוא חילק עוד לסוגים חמים וקרים. עד ליום הזה, אופוזיציה זאת נשארה הסכֵימָה הבסיסית על פיה הפרעות כאלה מובנות, מאובחנות, ומטופלות. "יו גן-צ'ו", עוד רופא מתקופת שושלת צ'ינג, הסביר את ההבדל בין יובש חם לקר ב"מדריך פופולרי מתוקן לשאנג חאן לון": "בעומק הסתיו, האוויר מתחיל להתקרר והרוח המערבית חזקה. הפתוגן החיצוני שאנשים חוטפים בדרך כלל בזמן זה הוא רוח-יובש, סוג של יובש קר. מצב זה הוא מתון יותר מהרוח-קור של החורף. אם בסתיו ישנם ימים שמשיים רבים ואין גשם, אז היאנג הסתיוי 'מתענג בשמש'. נפוץ לחטוף יובש-חמים בזמן זה, שהוא סוג של יובש-חום. הוא חמור יותר מהרוח-חום של האביב." העונתיות של יובש בצפון סין כמובן, לא בהכרח תואמת את העונתיות בחלקים אחרים של העולם. בנוסף, השימוש הרחב בחימום מרכזי ומזגנים בזמנים מודרניים נהיה גורם שכיח ליובש, ללא קשר לעונה או למיקום. יובש חיצוני פוגע בקלות בריאות ומכלה את הנוזלים. בשלבים הראשונים שלו, בנוסף לסימפטומים חיצוניים אופיינים כמו חום מדיד וצמרמורות, יכולים להיות גם פה יבש, כאב גרון, ושיעול לא פרודקטיבי או אחד עם מעט כיח.
בניגוד ליובש חיצוני, יובש פנימי נגרם מאובדן התמצית של איבר והתרוקנות של הנוזלים. הוא משוייך בדרך כלל לייזוע או שלשול(טיהור) לא מתאים של מחלה רצינית, הקאה חמורה, מתן שתן מוגזם, יחסי מין מרובים, או צריכה מוגברת של מאכלים חריפים. ההתגלמות הקלינית של יובש פנימי מורכבת למדי ותשתנה על פי עומק המצב והאיברים המושפעים. הריאות, הטחול, הכליות, והמעי הגס הם בדרך כלל האיברים המעורבים. ניתן להבין יובש פנימי גם מפרספקטיבת שלושת המחממים: יובש במחמם העליון יוביל לשיעול יבש וצמא, במחמם האמצעי יהיו הקאות וגיהוקים עם קושי להחזיק מזון למטה, במחמם התחתון יהיו צואה יבשה או הפרעות התשה וצמא. בגלל מערכת היחסים המורכבת בין האיברים ואזורי הגוף, ובין החיצון והפנים, הבחנה בין יובש חיצוני ופנימי היא לא תמיד עניין פשוט. יובש חיצוני עלול להשפיע על הפנים, האיברים עלולים להשפיע אחד על השני, ואזורים שונים בגוף יכולים להשפיע אחד על השני ברמות רבות. הבחנה כזאת היא קשה במיוחד עם הריאות מכיוון שיובש חיצוני כמעט מייד פוגע באיבר זה. חשוב להבדיל בין הפרעות יובש, בהן יובש הוא השורש, לבין הפרעות שונות הפוגעות במטבוליזם הנוזלים ומונעות מהגוף לחלוח, אך בהן היובש הוא רק התגלמות. אלה מצד אחד, קור וסטגנציית צ'י, ומצד שני חום וחסר יין. קור וסטגנציית צ'י מפריעים ליכולת של הגוף לפזר ולהפיץ נוזלים. אך מכיוון שהנוזלים לא באמת נפגעים, יובש בחלק מסוים של הגוף ילווה בקביעות על ידי הצטברות או עודף של נוזלים בחלק אחר. עם יובש קור, זהו גם המצב, אבל הסימפטומים של היובש יהיו משמעותית יותר מודגשים. חסר יין וחום, משמעותם פגיעה בנוזלי הגוף ולכן גורמים ליובש. ובכל זאת, יובש (המשויך לריאות וליאנג מינג) בעיקר מצביע על כישלון הנוזלים בתפקודם ללחלח ולווסת תנועה. לכן, פתולוגיות יובש הן הפרעות של דינמיקת הצ'י שמתגלמות כשיעול, עצירות, או צ'י מתמרד. חסר יין מצד שני, מצביע על פגיעה בתפקוד הייני של החזקה ועיגון היאנג, ולכן מלווה בקביעות על ידי עודף יאנג. לבסוף, הפרעות חום, פוגעות בנוזלים וביין, אך עודף יאנג יבלוט יותר, מאשר הנזק ליין ולנוזלים, במונחים של הפתודינמיקה שלו וגם בצורת התגלמותו. בהתחשב בהבדלה בין יובש פנימי וחיצוני, פורמולות לטיפול ביובש לרוב מחולקות לשתי קבוצות רחבות: אלו שמפיצות ומלחלחות בעדינות יובש חיצוני, ואלו שמעשירות יין ומלחלחות יובש פנימי. כל הפורמולות הללו מכילות מרכיבים מעשירים וכבדים שעלולים לחסום את דינמיקת הצ'י. הם גם מעודדים יצירה של לחות ולכן אין להשתמש בהם אצל מטופלים עם קונסטיטוציה לחה. חשוב גם להשתמש בהם בזהירות (ועם מודיפיקציות מתאימות) במקרים של שלשול כתוצאה של חסר בטחול או כאשר יש סטגנציית צ'י בולטת.
הסבר בקרוב
רוצים לעזור בבניית האתר? צרו קשר!
מסלקות לחות
הפיזיולוגיה והפתולוגיה של נוזלים נמצאת בבסיסה של הרפואה הסינית, ורופאים סינים תמיד נתנו יחס רב להפרעות של לחות. בפרק 71 של השאלות הבסיסיות כתוב "בחסימת מים נטפל על ידי פירוקה." בפרק 14 רשומות הזעה, שיתון, וסילוק דרך הצואה כשלושה דרכים אפשריות להיפטר מעודף מים. פסקה בפרק 74 מרחיבה על טבעם של הצמחים בהם נשתמש למטרה זאת: "בפתוגני לחות בפנימי נטפל בעזרת חומרים רפואיים מרים וחמימים בסיוע של חמוצים ותפלים מכיוון שאפשר להשתמש בטעם המר ליבוש הלחות ובטעם הטפל לנקז אותה. אם הלחות מודגשת יותר למעלה, ומובילה לחום, נטפל בעזרת חומרים רפואיים מרים וחמימים בסיוע של מתוקים וחריפים כדי לעודד הזעה ובכך לעצור את ההפרעה." השאנג חאן לון וה"ג'ין גווי יאו לואה" של זאנג זונג ג'ין סיפקו פורמולות שתרגמו אסטרטגיות אלו לקליניקה הפרקטית. רבות מאלו, כמו- Wu ling san, Zhu ling tang, Yin chen hao tang ו-Zhen wu tang, לא רק ממשיכות להיות בשימוש נרחב כיום, אלא גם שימשו כפלטפורמות להתפתחות של פורמולות ואסטרטגיות אחרות. עד שושלת טאנג, הפתגם "ייבוש יכול להיפטר מלחות" הפך לאחד מעשרת עקרונות הטיפול לדוגמא ב"השמטות מתוך הקלאסיקה של המטריה מדיקה" של "צ'ן קאנג-צ'י", וכל עידן בהיסטוריה של הרפואה הסינית מאז המשיך להוסיף לארסנל הטיפולי, ההולך וגדל, של קבוצה זאת. החשיבות שיוחסה לדינמיקת הצ'י על ידי המאסטרים השונים מתקופת ג'ין-יואן, העניקה תמריץ חדש לטיפול בהפרעות לחות. החדשני ביותר, היה השימוש של "זאנג יואן-סו" ו"לי דונג-יואן" בחומרים רפואיים לטיפול ברוח כדי לסייע בהרמה של צ'י המחמם האמצעי ובכך בשינוי ובסילוק של לחות. הם המציאו גם את האסטרטגיה של 'הפרדה והפחתה', שעושה שימוש בפעולות השונות של התלת מחמם בנוגע למטבוליזם של נוזלים כשיטה לטיפול בפתולוגיות לחות מורכבות. אסטרטגיה זאת נלקחה לאחר מכן על ידי "ייה טיאן-שי" וחסידים אחרים של זרם הפתוגנים החמים ברפואה הסינית, שהשלימו אותה כאחת השיטות המרכזיות בטיפול בהפרעות לחות חמות.
לחות היא השפעה פתוגנית יינית בעלת טבע כבד ועצל. הפרעות לחות מתקדמות לאט ושוהות בגוף. לחות פנימית לרוב משוייכת להרגלי אכילה בלתי מתאימים, צריכה מוגזמת של אלכוהול, והרהורים אובססיביים או התנהגות אמוציונלית אחרת שפוגעת בטחול. התגלמויותיה כוללות נפיחות בטנית מפושטת או ממוקדת, בחילה, הקאה, שלשול, צהבת, טפטוף שתן כואב, או בצקת בגפיים התחתונות. לחות יכולה גם לחדור מהחיצון. ממגורים באקלים או סביבה לחה, או מהרטבות מגשם או זיעה. התגלמויות של לחות חיצונית כוללות חום וצמרמורות, תחושה של נפיחות בראש וכבדות בגוף, נוקשות וכאב במפרקים, או בצקת שטחית. מכיוון שזה לא בלתי רגיל שמצבים של לחות יציגו סימנים גם של פתוגן חיצוני וגם של יצירה פנימית, יש לכן לגשת בזהירות בכול מקרה כדי לרכוש הבנה מלאה של האטיולוגיה ושל הקונסטיטוציה היסודית של המטופל. המילה 'מים' נמצאת הרבה בשימוש בקשר ללחות. לפעמים מילה זאת מתייחסת לנוזלים בכלליות ולפעמית ספציפית לבצקת או להצטברות יותר מקומית וברורה מלחות. השימוש השני משתקף בפתגם, "לחות היא החלחול של מים, בעוד שמים הם הצטברות של לחות." בעיות באיברים שקשורים אינטימית ביותר לתהליך המטבוליזם של נוזלים בגוף, לעיתים קרובות יגרמו להפרעות לחות. שלושת האיברים החשובים ביותר הם הכליות, שנאמר עליהן שהן מושלות במים, הטחול, ששולט במים, והריאות, שמושלות באספקטים המעלים והמורידים של מטבוליזם המים הנקראים 'מעברי המים'. מבין האיברים היאנגים, לתלת מחמם ולשלפוחית השתן יש גם קשרים חשובים למטבוליזם המים, ולכן עם לחות. אם הצ'י חסום בתלת מחמם, לא יהיה כוח מאחורי המטבוליזם של המים. אם שלפוחית השתן לא פועלת בצורה חלקה ויש קושי במתן שתן, מנגנון הצ'י של התלת מחמם יכול להיות מושפע על ידי הזרימה החוזרת. בגלל שלחות היא פתוגן כבד ועצל שפוגע וחוסם את מנגנוני הצ'י, פורמולות אלו לעיתים קרובות כוללות צמחים מווסתי צ'י. הערך של צמחים אלו בטיפול בלחות נכתב בצורה תמציתית ב"הבדלה סיסטמתית של מחלות פתוגנים חמים": "כאשר מנגנוני הצ'י משתנים, לחות גם תשתנה". לדוגמא, כאשר צ'י שלפוחית השתן חסום על ידי לחות, צמחים אלו יכולים לווסת את צ'י שלפוחית השתן ובכך לספק מעבר למים ולחות לצאת מהגוף. הדפוסים העיקריים של פתוגני לחות הם לחות חמה ורוח לחות, שהם לרוב מצבי עודף. התגלמויות של לחות חום כוללים צהבת, טפטוף שתן כואב, והפרעות של ניוון. תמיד חשוב להבחין בזהירות גם באיזה רמה (מחמם) התהליך פעיל וגם איזה פתוגן בולט יותר, ולטפל בהתאם. רוח לחות מיוחדת בכאב (לרוב במפרקים) ולפעמים מלווה בבצקת. כאן חשוב גם להבחין האם רוח או לחות בולטת יותר. בנוסף, מכיוון שמצבים אלה בעיקר נתקעים בערוצים, הבטחה של זרימה חלקה של דם בריא היא אספקט חשוב של הטיפול. כאשר הזרימה בערוצים פתוחה, לרוח אין מקום להיתקע, לכן הפתגם, "כאשר מטפלים בהפרעות רוח, קודם טפלו בדם." בכלליות, הפורמולות בקטגוריה זו מורכבות מחומרים חריפים, ארומטיים, וחמים שמייבשים את הלחות, או חומרים מתוקים ותפלים שמנקזים את הלחות. יש להשתמש בהם בזהירות רבה במקרים של חסר יין ומחסור בנוזלים. במטופלים בעלי תשישות הנגרמת ממחלה או הריון עם בצקת או סימנים אחרים של לחות, יש לעשות מודיפיקציות לפורמולות אלו עם צמחים מחזקי טחול כדי להגן על הצ'י הנורמאלי.
הסבר בקרוב
רוצים לעזור בבניית האתר? צרו קשר!
למרות שיכולים להיות גורמים תורמים אחרים, הבסיס של כל ליחה היא הפרעה של תפקודי הטרנספורמציה והטרנספורטציה של הטחול. זה תומצת בסדרה של אנלוגיות הולמות על ידי הרופא משושלת מינג "זאנג ג'ייה-בין" ב"אוסף מאמרים של זאנג ג'ינג-יוא": "ליחה היא פשוט נוזלי הגוף, שהם בעצמם שום דבר חוץ מהטרנספורמציות של אוכל ונוזלים. מכיוון שליחה זאת היא גם חומר שעבר טרנספורמציה, אי אפשר לסווג אותה ככזאת שלא עברה טרנספורמציה. אך טרנספורמציה, אם נורמלית, מייצרת גוף חזק בעל צ'י מזין ומגן משגשג. במקרה זה, מה שבמצב פתולוגי יהיה ליחה, יהיה עדיין דם וצ'י נורמלים. מצד שני, אם הטרנספורמציה ממשיכה באופן אבנורמאלי, מערכות האיברים הופכות חסרות סדר, נוזלי הגוף כושלים והצ'י והדם מייצרים אז ליחה. זה בדיוק כמו שודדים וגנבים היוצרים כאוס בחברה. מי הם אם לא אנשים, חוץ מזה, טובים בעולם מוטרד? העלייה של שודדים בחברה, מתוך הכרח, היא התוצאה של מחלה בשלטון של המדינה, בדיוק כמו שההופעה של ליחה חייבת להיות תוצאה של חולי של הצ'י הראשוני. ... אנשים חזקים יכולים לאכול ולשתות מה שהם רוצים, בכול כמות, וכל מה שהם אוכלים עובר טרנספורמציה כהלכה. אנחנו אף פעם לא רואים את זה הופך לליחה. ... אפשר לראות, שמכול הליחה עלי אדמות, קמצוץ היא ליחה מעודף וגם שכמעט שום ליחה לא מצריכה תקיפה. ... כדי לטפל בליחה, יש לטפל בשורש. על ידי מילוי מחדש של השורש הבסיסי, ליחה, ללא טיפול ישיר, תעלים את עצמה." האסטרטגיה השנייה בחשיבותה לטיפול בליחה היא חיזוק השורש. רוב המטפלים מפרשים זאת כחיזוק תפקוד הטרנספורמציה והטרנספורטציה של הטחול והקיבה. מסיבה זאת, צמחים שמחזקים את הטחול נכללים כמעט בכול הפורמולות בקטגוריה זו. חלק, כמו "זאנג ג'ייה-בין", החשיבו את הכליות כאפילו יותר חשובות בגלל תפקיד המפתח שלהן בוויסות הנוזלים. לכן נשתמש לפעמים בצמחים חמים, שמחזקים את אש השר בשער החיוניות ובכך מגדילים את יאנג הטחול, כדי לטפל ישירות בליחה, בעוד שאסטרטגיה עוד יותר בלתי ישירה היא לחזק את הכליות עם פורמולות כמו Liu wei di huang wan ו-Shen qi wan. מערכות איברים אחרות חשובות בטיפול בליחה הן התלת מחמם והריאות. זה בגלל תפקידן בוויסות של מטבוליזם הנוזלים. אסטרטגיות לטיפול בליחה צריכות להתייחס לטבע הפתוגנזה שלה. כאשר חסר בטחול מוביל להצטברות של לחות שהופכת לליחה, האסטרטגיה המתאימה היא לחזקת את הטחול, לייבש את הלחות, ולסלק את הליחה. כאשר חום מעודף חורך את הנוזלים והופך אותם לליחה, יש לפנות את החום ולשנות את הליחה. כאשר הריאות יבשות וחסר יין ואש מחסר הופכת את מעת הנוזלים לליחה, צריך ללחלח את הריאות ולשנות את הליחה. כאשר אש שורפת את הנוזלים בערוצים ומאיצה את היצירה של נודולות וגושים צמיגיים, יש לקרר את האש ולשנות את הליחה. כאשר קור פוגע במחמם העליון או האמצעי וגורם לנוזלים להתקרש, צריך לחמם את הקור ולשנות את הליחה. וכאשר ליחה היא כל כך חמורה, שהיא מפריעה למנגנוני הצ'י עד כדי כך שרעידות ופרכוסים מתחילים, האסטרטגיה המתאימה היא לשנות את הליחה ולכבות את הרוח. מבחינה היסטורית, ההסבר לאסטרטגיות הטיפול הללו ולשימוש בשיטת המיון לארגון הפורמולות בקטגוריה זו, בעיקר הגיעה אחרי עידן הסונג. המושג 'ליחה' לא מופיע בקיסר הצהוב, ורק מופיע במושג המורחב 'ליחה וריר דק' ב"ג'ין גווי יאו לוא". ההבדלה המוקדמת ביותר בין ליחה וריר דק משוייכת לטקסט מתחילת המאה ה-7 "דיון על מקורות הסימפטומים של מחלות", שם היא מוזכרת בהקשר של אבחנת דופק: "אם הדופק יותר מיתרי, זה מצביע על ליחה. צף ודק משמעותו ריר דק." העבודה משושלת סונג "הדרכות ישרות מיאנג רן" מבדילה בין שתי הקטגוריות על פי הטבע והפתוגנזה שלהן, ומגדירה ליחה כחומר יותר דחוס, סמיך ועכור הנגרם מעודף יובש וחום, ומגדירה ריר דק כיותר צלול ודליל הנגרם מעודף קור ולחות. הבדל נוסף הוא ש-ריר דק, נתפס יותר כתופעה מקומית, בעוד שליחה לרוב נתפסת כחסרת קביעות בצורה ומיקום. תכונות אלו תומצתו על ידי "לין פיי-צ'ין ב"החלטות טיפול מסווגות על פי דפוסים": "כחוק, צלול ודליל הוא ריר דק. סמיך ועכור היא ליחה. ריר דק מצטבר רק בקיבה ובמעיים, בעוד שליחה יכולה לעקוב אחרי העלייה והנפילה של צ'י ולהגיע לכל הגוף." למרות שהבחנות אלו נשארו נוכחות כיום, הן נעשות פחות בקלות בקליניקה הפרקטית הממשית. לאורך התקופה הקלאסית, נעשה שימוש תדיר בשני המושגים באופן חלופי (לפעמים בתוך אותו משפט או פסקה), והמציאות של הקליניקה ממשיכה לאתגר את המאמצים הנוקשים לשיטתיות של היום. לחות, לדוגמא, היא גורם מרכזי לא רק של ריר דק אלא גם של ליחה, וריר דק לעיתים קרובות מתגלם עם סימפטומים כגון סחרחורות, אינסומניה, פלפיטציות, או כאב ראש.
מסלקות ליחה
ליחה היא הפרעה בה נוזלי הגוף הפכו סמיכים, דחוסים, ועכורים. בה הם מפריעים לזרימה התקינה של הצ'י בערוצים, הקולאטרלים, התלת מחמם, ומערכות האיברים. כמו דם סטטי או רעיל, ליחה היא גם התוצאה של תהליך פתולוגי וגם גורמת לפתולוגיות נוספות. היא יכולה להיגרם על ידי פתוגן חיצוני וגם על ידי נזק פנימי, והיא יכולה להשפיעה על כל חלקי הגוף. התגלמויותיה מגוונות וכוללות צפצופי נשימה, בחילה, סחרחורת או ורטיגו, נודולות או גושים, והתקפי פרכוסים. כתוצאה מכך, ליחה מעורבת בכול מיני הפרעות, במיוחד אלו שקשה לאבחן ולרפא אותן. כמו דם, נוזלי הגוף הם חיוניים לחיים, ולכן מידה מסוימת של ליחה תמצא אצל רוב האנשים. בריאות, אם כך, אינה מציינת את העדרותה המוחלטת של ליחה, אלא את היכולת של הגוף לשנות או, אם יש צורך, לסלק אותה. חולי יעלה רק אם הגוף נכשל במשימה זאת, כמו שהסביר הרופא משושלת צ'ינג "שן ג'ין-או" ב"פנס מופלא להשקפה על תוך מקור והתפתחות מגוון מחלות": "כאשר הקיסר הצהוב מדבר על ליחה וריר דק, הוא תמיד מצטט את האדמה הלחה כגורם. לכן, מלידה עד מוות, לאדם תמיד יש ליחה. היא כולה מיוצרת על ידי הטחול ונאספת בקיבה, ככה שאפשר לומר, שהעדר ליחה בגוף ימנע העשרה ולחלוח של התהליכים הפיזיולוגים. רק כאשר היא מופיעה במידה כזאת שתנועתה לא יכולה יותר להימדד, היא נהיית מזיקה." אותו רעיון נמצא לאורך כול הספרות הקלאסית, ומסביר למה אסטרטיגיות לטיפול בליחה, בכלליות, לא מתמקדות בניקוז עודף, אלא בוויסות דינמיקת הצ'י. עקרונות אלה תומצתו על ידי הכותב משושלת מינג "וואנג קן-טאנג" ב"כלים הכרחיים לטיפול בדפוסים": "אלו הטובים ביותר בטיפול בליחה מטפלים בצ'י במקום לטפל ישירות בליחה. כאשר הצ'י זורם חלק, כל נוזלי הגוף יזרמו חלק." בהתאם לכך, האסטרטגיה העיקרית לטיפול בליחה היא להחליק את הזרימה של הצ'י ולשמור על מעברי הצ'י, דם, ונוזלי הגוף פתוחים. זה ידוע בתור 'טרנספורמציה של ליחה', מה שרומז על מאמץ לשנות ליחה פתולוגית בחזרה לנוזלים פיזיולוגים. הפורמולה החשובה ביותר למטרה זאת היא Er chen tang. פורמולות רבות בקטגוריה זו הן מודיפיקציות ישירות או מכילות מרכיבים עיקריים של פורמולה זאת, או מיישמות את עקרונות הקומפוזיציה שלה. הפורמולות שאינן בנויות על Er chen tang, בקביעות משתמשות בצמחים מווסתי צ'י אחרים בתור מרכיבי מפתח.
הסבר בקרוב
רוצים לעזור בבניית האתר? צרו קשר!
מטפלות בתקיעות מזון
מבין שמונת אסטרטגיות הטיפול, הפורמולות בקטגוריה זו מסתמכות על 'הפחתה' ו'הובלה החוצה' כדי להקל על הפרעות הנגרמות על ידי סטגנציה או הצטברות של מזון. סטגנציית מזון מתייחסת להצטברות ותקיעות של מזון במערכת העיכול, בעיקר במחמם האמצעי. זה מאופיין על ידי נפיחות ומלאות אפיגסטרית ואבדומינלית, הימנעות ממזון, גיהוקים בעלי ריח רקוב, כאב אבדומינלי, ולפעמים שלשול. זה גם מתייחס ספציפית להפרעות אקוטיות כתוצאה מאפיזודה של אכילת יתר מוגזמת. מצד שני, הצטברות מזון זה מצב כרוני יותר כתוצאה מצריכה מוגזמת, ארוכת טווח, של מזון ומשקה שגורם להצטברות של צ'י, לחות, ליחה, ואפילו דם. גם זה מאופיין בעיקר על ידי נפיחות וכאב אבדומינלי. הרעיון שאכילת יתר יכולה לגרום למחלה הוזכרה לראשונה בשאלות הבסיסיות (פרק 43): "שתייה ואכילה עד פי שתיים מהיכולת שלך פוגע במעיים ובקיבה." כאשר הצטברות או סטגנציית מזון נמצאת במחמם העליון, האסטרטגיה המתאימה היא לעורר הקאה. כאשר היא נמצאת במחמם התחתון, יש לשלשל(לטהר) אותה. וכשהיא נמצאת במחמם האמצעי (הסוג הנפוץ ביותר), אסטרטגיית הפחתה מתונה תהיה האפקטיבית ביותר.
מכיוון שהמחמם האמצעי הוא נקודת המשען של דינמיקת הצ'י, לסטגנציית מזון, החוסמת את העלייה והירידה של הצ'י, יכולה להיות השלכות על הסירקולציה של צ'י וההפצה של נוזלים ברחבי הגוף. אם העלייה של צ'י יאנגי הופכת להיות מאולצת, תוצאה אפשרית היא חום וצמרמורות, כמו שנראה לעיתים קרובות בהרעלת מזון. אם התפקוד הבורר והמוריד של הריאות מדוכא, יהיה צ'י מורד המוביל לאסטמה ושיעול. כפייה של תפקודי ההזרמה והחפירה של צ'י הכבד עלולה לגרום ליצירה של הצטברויות ומסות. אפילו ערפול של ההכרה יכולה להיגרם על ידי סטגנציית מזון כאשר דינאמיקת הנפש הופכת לחסומה. סטגנציית מזון לרוב מחולקת לסוג חם או קר. ההתגלמויות העיקריות של הסוג החם הן ריח רע מאוד מהפה, תחושה של נפיחות בבטן, העדפה למזונות ומשקאות קרים וסלידה מחמים, חיפוי צהוב ושמנוני על הלשון, ודופק חזק ומתגלגל. מצב זה עולה בדרך כלל ביחד עם פתוגן חיצוני או חום מחסימה. הסוג הקר של סטגנציית מזון הוא תוצאה של חסר בטחול או בקיבה, או צריכת יתר של מזון קר. סימפטומים עיקריים כוללים תחושה מלוחה במקצת בגרון, בחילה, יריקה של נוזל צלול, תחושה של נפיחות בבטן, העדפה למזונות ומשקאות חמים וסלידה מקרים, חיפוי לבן, שמנוני על הלשון, ודופק חלש ודק. סטגנציית מזון, מעצם הגדרתה, היא מצב של עודף, למרות שהיא יכולה להופיע על רקע של חסר בקיבה ובטחול. בהתחשב באיזה אספק יותר דומיננטי, הפורמולות בקטגוריה זו יכולות להתחלק לשתי קבוצות: אלו שמתמקדות בעיקר בעודף על ידי הפחתה של הצטברות של מזון ושינוי סטגנציה. ואלו שמפחיתות סטגנציית מזון אבל גם מחזקות. לא משנה מה הגורם והקונסטלציה המדויקת של עודף וחסר, סטגנציית מזון בעצמה מטופלת על ידי הפחתה, בהתאם לפתגם, "סלק את מה שתקוע (איפה שהוא לא אמור להיות)." הצמחים העיקריים למטרה זאת הם אלו שמקלים על סטגנציית מזון כמו Shan Zha, Shen Qu, Mai Ya, Gu Ya, Lai Fu Zi, ו- Ji Nei Jin. לעומת זאת, מכיון שסטגנציית מזון היא לרוב סימפטום ולא גורם, צמחים אלה הם לא בהכרח המרכיבים הראשיים בפורמולות הנמצאות בקטגוריה זו. אלו יכולים להגיע מהרבה קטגוריות שונות, הכוללות את אלו שמניעים צ'י ומפרקים סטגנציות, מניעים צ'י מטה, מעודדים ניקוז של לחות חמה, או מחזקיפ את הטחול והקיבה. בבחירת פורמולות מקטגוריה זו, על המטפלים להיות ברורה ההבחנה בין הפחתה של סטגנציית מזון לבין טיהור של הצטברות פנימית. הפחתה וטיהור (שלשול) הן אסטרטגיות דומות בזה ששתיהן מתייחסות למצבים בהם הפתוגן או הסטגנציה הצטברה וקיבלה צורה. קלינית, מצד שני, שתי האסטרטגיות נבדלות ביותר. הפחתה היא אסטרטגיה מתונה יחסית שממוססת ומפזרת הצטברות אבדומינאלית עם נפיחות ממוקמת, בעוד שטיהור זו אסטרטגיה קשוחה יותר ועושים בה שימוש בעיקר למצבים אקוטיים של הצטברות משמעותית של צואה עם התקבצויות במעיים. בנוסף, לפורמולות ההפחתה יש אספק של טרנספורמציה, בעוד שלמטהרות אין. עקרון זה מתומצת ב"שיעורים חיוניים של זו דן-שי": "בהפרעות הצטברות, אי אפשר להשתמש במטהרים(משלשלים)." למרות שהן פחות קשוחות ממטהרות, פורמולות שמפחיתות סטגנציית מזון בכול זאת מפזרות מטבען. למטופלים עם קונסטיטוציה של חסר בטחול, או באלו שסטגנציית מזון ארוכת טווח פגעה בצ'י הנורמלי, נעשה שימוש בפורמולות שמדגישות את התפקודים של תמיכה בצ'י הנורמלי וחיזוק הטחול. במצבים יותר חמורים, יש להוסיף מטהרים.
הסבר בקרוב
רוצים לעזור בבניית האתר? צרו קשר!